הדרשה עוסקת בפרדוקס העמוק שבין העדר לנוכחות, בין מוות לחיים נצחיים. דרך משחק המילים בהפטרה "ונפקדת כי יפקד מושבך", היא מלמדת שדווקא החיסרון הופך לזכירה הכי חזקה ומשמעותית.
קדושי הפיגועים שנספו בשמחת תורה תשפ"ד – "חיו מעט, אבל חיו הרבה". הם נצחיים בשלושה מישורים: ראשית, בזכות עצם קדושתם כ"הרוגי מלכות" שזכו למעמד עליון שאין דומה לו. שנית, בזכות מעשי הגבורה שלהם ברגעיהם האחרונים, כשהעניקו חיים לאחרים בגופם. שלישית, בזכות החובה המוטלת עלינו להנציח את זכרם במעשים טובים ובאהבת ישראל.
המדרש על אדם וחווה שלמדו מהעורב האכזרי לקבור את הבל מלמד שהתשובה לטרגדיה ולשנאה היא באהבה טהורה, בחסד של אמת שלא על מנת לקבל פרס. האהבה היא הכוח הטבעי והחזק מהשנאה, והיא זו שתנצח. רק באמצעות מעשי חסד, ערבות הדדית ואהבת ישראל, נוכל להנציח את הנופלים ולהביא לגאולה השלמה ותחיית המתים.
מהלך הדרשה:
- ערב ראש חודש והפטרת "ויאמר לו יהונתן מחר חודש".
- משחק המילים "ונפקדת כי יפקד מושבך" – התמיהה והפתרון.
- חיסרון וזכירה כשני צדדים של אותו מטבע.
- דווקא ההעדר הופך את החסרון לרועש ומשמעותי.
- הקשר לערב ראש חודש – היעלמות הלבנה ו"המולד" החדש.
- "הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם".
- סיפור רב יוסף ו"עולם הפוך ראיתי".
