שאלה מעניינת עולה מדברי חז"ל: האם אליהו הנביא הוא אדם בשר ודם שחי לנצח, או מלאך רוחני? התשובה אינה פשוטה, ודווקא הסתירות במקורות חושפות אמת עמוקה יותר.
מצד אחד, התלמוד מתייחס אליו כאל אדם גשמי. בערובין מח,ב מסתפקים התנאים אם יכול אליהו לבוא בשבת, משום שאם יש איסור תחומין למעלה מעשרה טפחים אי אפשר לו לבוא, ואם אין איסור אפשר לו לבוא. לכן נהגו להזכיר במוצאי שבת את אליהו, שאז זמנו לבוא בוודאי.
למדנו שאליהו הנביא יבוא לבשר הגאולה ברגליו כאיש בשר ודם, ולכן אסור לו לקפוץ במהירות בשבת מעל עשרה טפחים. אבל אם היה מלאך, אין כל הדיון נוגע אליו.
כך גם בבבא מציעא קיד,א: "אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של עובדי כוכבים. אמר ליה לאו כהן הוא מר [אליהו הוא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן] ומאי טעמא קאי בבית הקברות? אמר אליהו: לא למדת טהרות?! דתניא ר"ש בן יוחי אומר: קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין."
כאן רואים בבירור שאליהו כפוף לדיני הכהונה ומוגבל על ידי הלכות טומאה וטהרה.
אבל מצד שני, תמיהה עצומה: הרי אליהו מופיע בכל ברית מדי שבת ברחבי העולם כולו וכיצד מדלג מקצה העולם ועד קצהו כנגד איסור תחומין? איך הוא יכול להיות במאות מקומות בו זמנית?
ישנה גם עדות מפורשת בכתובים על אופן יציאתו מהעולם: "ויעל אליהו בסערה השמימה" – הוא לא מת כמו כל בני האדם, אלא עלה חי לשמים.
איך מיישבים את הסתירה הזו?
החתם סופר כותב יסוד גדול: "כשעלה אליהו בסערה השמימה, נשמתו עלתה למעלה, אבל גופו נשאר בגובה עשרה טפחים, ולכן לפעמים יורדת נשמתו לבד ואילו לעתיד תתלבש בגוף ויתגלה כבשר ודם [שצריך לשנות העולם ולהכשירו לגאולה]. וכך נגלה לרבה בבית הקברות."
לפי זה מובנת הסתירה: לברית מילה הוא מרחף כמלאך ולכן יכול להתרוצץ מקצה העולם ועד קצהו. אבל בגאולה העתידה יבוא כבשר ודם, כפשוט, שהרי עליו להכשיר העולם לגאולה. ולכן אינו יכול לרחף בשבת, ועל כן מזכירים אותו במוצאי שבת כתפילה לגאולה במהרה.
זהו חידוש מרתק: אליהו הוא יצור היברידי, משולב, שנהנה משני היתרונות של רוח וגוף. לפעמים מתרוצץ כמלאך ושוהה בהרבה מקומות בו זמנית ולפעמים מתלבש בגוף גשמי והעין האנושית יכולה להבחין בו.
בהקשר זה מובן גם הנוהג להזכיר את אליהו לאחר הבדלה. הדרישה מסביר שבערובין מג מסתפקים התנאים אם יכול אליהו לבוא בשבת, משום שאם יש איסור תחומין למעלה מעשרה טפחים אי אפשר לו לבוא, ואם אין איסור אפשר לו לבוא. לכן מזכירים במוצאי שבת אליהו, שאז זמנו לבוא בוודאי.
הטור מסביר שבמוצאי שבת, כשכבר אין איסור תחומין, אליהו יכול לבוא בגופו לבשר הגאולה. במשך השבת הוא פועל כרוח, אבל למטרת הגאולה הוא צריך להופיע כבשר ודם.
מעניין שגם בפרקי דרבי אליעזר מובא הסבר לנוכחות המיוחדת של אליהו בברית מילה: "אמר לו הקב"ה: לעולם אתה מקנא! קנאת בשטים על גילוי עריות וכאן קנאת! חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. ומכאן התקינו חכמים לעשות כסא למלאך הברית, שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית."
כאן רואים שאליהו מכונה "מלאך הברית", אבל זה לא מבטל את היותו אדם. זו תוצאה של מעמדו המיוחד כמי שעלה חי לשמים ונהיה ישות הפועלת בשני המישורים.
הפרישה מוסיף פירוש מעניין: "ויש דורשין לגנאי, אתה מוציא לעז על בני שאינן מקיימין הברית, בעיניך תראה שמקיימין אותו." כלומר, דווקא בגלל שאליהו מוציא דיבה על ישראל, הוא נדרש לראות בעיניים שלו איך הם מקיימים את ברית המילה בכל דור ודור.
זה מלמד על תפקידו הכפול של אליהו: מצד אחד הוא המבקר והמוכיח, ומצד שני הוא העד לנאמנותם של ישראל. הוא צריך לראות באופן גשמי, ממשי, איך עם ישראל נשאר נאמן לבריתו עם הקב"ה.
יוצא שאליהו הוא דמות ייחודית במינה: לא אדם רגיל ולא מלאך טהור, אלא שילוב מיוחד שמאפשר לו לפעול בשני העולמות. כרוח הוא יכול להגיע לכל מקום במהירות ובו זמנית, וכגוף הוא יכול לפעול במציאות הגשמית ולהשפיע על העולם בצורה מוחשית.
זו אולי הסיבה שדווקא הוא נבחר להיות מבשר הגאולה: כי הגאולה עצמה תהיה שילוב של שמים וארץ, של רוחניות וגשמיות. מי שחי בשני העולמות הוא המתאים ביותר לחבר ביניהם.
