למה משה רבנו שכח הלכה בדיוק בשני המקרים של בנות צלפחד ומעשה זמרי? הרבי מסביר שבשני המקרים משה הפך להיות "נוגע בדבר" – בעל אינטרס אישי. בנות צלפחד הזכירו שאביהן לא היה במחלוקת קורח, מה שנתן למשה אינטרס לתמוך בהן. זמרי תקף ישירות את מהימנות משה דרך השוואה לנישואיו לציפורה.
התורה מלמדת שגם הצדיק הגדול ביותר לא יכול לדון כאשר יש לו נגיעה אישית – השוחד הפנימי חזק מכל קדושה. השכל אינו אלא כלי ביד הרצון, והרצון העצמי מעוות את ההגיון. מכאן ההוראה המעשית: כל אדם צריך "רב" – מורה דרך חיצוני שיוכל לייעץ לו ללא נגיעה אישית. האדם לא יכול להיות בטוח בכנות החלטותיו שלו כי הוא אוהב את עצמו.
מהלך הדרשה:
- פרשת בנות צלפחד: משה מעביר את השאלה לקב"ה.
- התמיהה: מדוע משה שכח את ההלכה?
- ביאור הרבי: נגיעה אישית.
- השוחד משבש את השכל – "שוחד" – שהוא חד.
- סיפור הסמ"ע והמדפיס.
- הוראה מעשית: "עשה לך רב".
- שני סוגי רבנים בפרקי אבות.
- סיפור השפת אמת והחידושי הרי"ם.
