בפרשת וארא, לאחר מכת ברד האיומה, מכריז פרעה לראשונה: "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". זוהי פעם ראשונה בהיסטוריה שאדם מכריז "חטאתי". מה הביא את פרעה העיקש להודות בטעותו?
הכלי יקר מסביר שמה שהמם את פרעה הוא הפלאים שליוו את המכה לצד עוצמתה המחרידה. היא שילבה כמה סוגי חורבן: מהשמיים נחתו אבני ברד שגרמו למוות, באופן נסי היה הברד מעורב באש מתלקחת שגרמה אף היא להרג, והמטר שהיה מעורב בתוך הברד והאש הביא לחנק וטביעה.
אך האמת היא שזו דוגמה קלאסית ל'תשובה מיראה' – תשובה שבאה מתוך פחד מהעונש. ברגע שהמכה נפסקה, פרעה חזר לסורו. לעומת זאת, התורה מלמדת אותנו על תופעה מופלאה הנקראת 'תשובה מאהבה'.
הגמרא אומרת: "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות… והרי אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות?" ומתרצת הגמרא: "כאן בתשובה מיראה, כאן בתשובה מאהבה".
מה ההבדל העמוק בין השתיים? הרבי מליובאוויטש מסביר שההבדל טמון בשני פירושי המילה "תשובה" לעומת המושג "חרטה". בעוד שבשפות אחרות מדברים על "חרטה" – התחלה חדשה, ביהדות מדברים על "תשובה" – חזרה למקור.
אדם שעושה תשובה מיראה אומר: "טעיתי, לא אעשה זאת שוב". הוא מתחיל דף חדש. אך אדם שעושה תשובה מאהבה אומר: "זה בכלל לא אני, מעולם לא רציתי בחטא". הוא חוזר לעצמיותו האמיתית.
יתרה מזאת: בתשובה מאהבה, החטא עצמו הופך להיות מנוע לקדושה. כיצד? הרבי היה מייעץ לאנשים שביקשו תיקון על חטאים שונים, שיוסיפו דווקא באותו תחום שבו חטאו. למשל, מי שלא הניח תפילין, שילמד את הלכות תפילין ויעזור לאחרים להניח.
דוגמה מרתקת לכך היא סיפורו של ריש לקיש עצמו. הגמרא מספרת שהיה ראש הגזלנים עד שרבי יוחנן ראה אותו קופץ בירדן. רבי יוחנן אמר לו: "כוחך לתורה!", כלומר, את אותו כוח וחיות שאתה משקיע בגזלנות, תשקיע בתורה. ואכן, ריש לקיש הפך לאחד מגדולי האמוראים.
זהו עומק דברי הגמרא ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים". לא מדובר רק על גודל המאמץ, אלא על היכולת המיוחדת להפוך את החושך עצמו לאור, את החטא עצמו לזכות.
פרעה בפרשתנו מדגים את ההבדל: הוא עשה תשובה מיראה – "חטאתי" מתוך פחד מהברד והאש. לכן ברגע שהמכה פסקה, חזר לסורו. אך התורה מלמדת אותנו על אפשרות נעלית יותר – תשובה מאהבה, שבה לא רק שהחטא נמחק, אלא הופך בעצמו למקור של אור וקדושה.
