מהר סיני עד פלטת שבת; מה מקור סמכותה של התורה שבעל פה? (א)

בשני השיעורים הבאים נרשה לעצמנו לאמץ 'גישה ביקורתית' כלפי היהדות.

כיהודים כשרים אנחנו מעוניינים לעבוד את ה', ולקיים את רצונו. האם היהדות המוכרת לנו – השבת, התפילין, החגים, הכשרות – היא רצונו של ה'? כדי שנדע מה ה' רוצה מאתנו, הוא נתן לנו את התורה. התורה היא ה'חוקה' היהודית, שמורה לנו איך לנהוג, ומכתיבה את אורח החיים שלנו. הסוד הוא, שהיהדות שלנו לא בדיוק כתובה בתורה. אורח החיים הדתי לא מופיע (בצורה ברורה) בתורה. אז מי בדיוק עיצב את היהדות וקבע איך תיראה? חכמינו זיכרונם לברכה. יהודים כמונו. כמובן צדיקים וקדושים, אבל בני אדם. האם זה הגיוני שהדת היא לא תוצר אלוקי, אלא מעשה ידי אדם?! מי נתן לחכמים את ה'מונופול' על הדת; להחליט איך תיראה השבת שלנו, לחייב אותנו להתפלל 3 פעמים ביום, להכתיב לנו דיני כשרות נוקשים וכן הלאה?

בשיעורים נגלה שהתורה היא לא רק ספר התורה או התנ"ך. יש חלק נוסף לתורה, שנמסר בעל פה מה' למשה רבנו, ועובר מדור לדור. חכמים לא המציאו תורה, אלא רק העבירו אותה מדור לדור. הפרשנות שהם העניקו למצוות היא לא שלהם, היא של ה'. בדיוק כמו פסוקי התורה. מעבר לכך, ניתן להם הכוח לקחת את העקרונות הכלליים של התורה, ולהחיל אותם על מקרים פרטיים.

מדוע החליט ה' לתת את התורה בשני ערוצים שונים? למה לתת לחכמים לפתח את התורה, ולא לכתוב הכול מראש? תשובת החסידות לכך היא שה' מעוניין שהתורה תהיה שלנו. כשם שבעבודת ה' הכללית הוא מעוניין שהיא לא תהיה טכנית, ויהודי יביא את עולמו הפנימי לקיום המצוות; כך גם בלימוד התורה. הוא לא מעוניין בכתיבת הלכות ברורות שלא משאירה מקום ללימוד ועיון, אלא הוא רוצה שיהודים בכל הדורות יתאמצו להבין את כוונתו ולברר את ההלכה.

מהלך השיעור:

שיעור 1

פרק 1 – מה מקור הכוח של חכמים לעצב את היהדות?

פרק 2 – התורה מורכבת משני חלקים: חלק כתוב וחלק עובר בעל פה. ה' מסר את פרשנות המצוות למשה רבנו, והיא עברה מדור לדור, עד שנכתבה במשנה.

פרק 3 – עבודת חז"ל מתחלקת לשלוש: .1 פירוש המצוות. .2 הרחבת דיני התורה לסוגיות שונות. .3 תקנות שחכמים הוסיפו לחיזוק המצוות.