מדוע הפרשת חלה שקולה לביטול עבודה זרה?

יהודי מאמין שעבודה לא מפרנסת ותוספת עבודה לא מביאה תוספת פרנסה, אלא הפרנסה מהשמיים וההשתדלות היא הכלי לממש את הברכה בדרכי הטבע.

אישה שלשה 1.660 גרם והפרישה כזית – היא כופרת בעבודה זרה? ואם התעצלה להפריש, היא מודה בעבודה זרה? זה נשמע מופרך לחלוטין, אבל המדרש אומר בפירוש: "למה נסמכה פרשת חלה לפרשת עבודה זרה? לומר לך שכל המקיים מצוות חלה, כאילו ביטל עבודה זרה וכל המבטל מצוות חלה – כאילו קיים עבודה זרה" [ויקרא רבה טו,ו].

מדהים. הפרשת חלה היא ביטול עבודה זרה. יותר משבת, יום כיפור ותרומות ומעשרות. וכל אחד נדהם: במה מדובר?

התשובה טמונה במילה אחת שמספרת את כל הסיפור: "ראשית עריסותיכם" [במדבר טו]. העובדה שאנו רצים לתת לקב"ה את החלק הראשון בעיסה היא פרץ אמונה יוצאת מהרגיל. כי את החלק הראשון מעניקים לבעל הבית, להוגה היצירה ויוצרה. החלק הראשון נושא את כל פלא היצירה, הכאב, העמל, הציפייה והרעיונאות שהושקע בה ולכן את הראשון מגישים בהערכה לאדריכל הניצחון.

וזה פלא. גם גוי מסוגל להאמין שיש השגחה פרטית והקב"ה מכוון את דרכינו, אבל למה הרווחתי את מה שהרווחתי כעת? מה גרם לי להוציא עיסה מוכנה מהתנור? גוי יאמר כי עבדתי קשה והתאמצתי. ואולם יהודי נותן את החלק הראשון לקב"ה ובכך מצהיר: רבש"ע, זה שלך. אנחנו לא עשינו כלום והכול בזכותך. נכון שזרענו והצמחנו וקצרנו וטחנו וערבבנו קמח ומים ויצרנו עיסה, אבל הכול דרך לממש את הברכה ולולי ההחלטה האלוקית – לא היה קורה.

יהודי מאמין שעבודה לא מפרנסת ותוספת עבודה לא מביאה תוספת פרנסה, אלא הפרנסה מהשמיים וההשתדלות היא הכלי לממש את הברכה בדרכי הטבע.

הספר החינוך מבאר: "משרשי מצוה זו, שרצה ה' יתברך לזכותנו לעשות מצוה בראשית פריו, למען דעת כי הכל שלו ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלוק לנו ה' יתברך בחסדיו. ויבין זה בראותו כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחים בעולמו והגיע לזמן שעשה פרי וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו לקב"ה ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו" [ספר החינוך מצוה יח].

מנגד, התפיסה של עבודה זרה סוברת הפוך: הרעיון הבסיסי של עבודה זרה הוא שלאילי הטבע יש בחירה משלהם כמה לתת ולהשפיע לנו. הרמב"ם מסביר באריכות בתחילת הלכות עבודה זרה, כי עבודת כוכבים בבסיסה אינה כופרת במציאות האלוקות, הם רק סבורים שהאלוקים פרש לענייניו החשובים והשאיר את מלאכת ניהול העולם בידי כוחות שונים בטבע כמו השמש והירח, והכוחות הללו נושאים בחירה כמה להשפיע ואיך להשפיע.

בדקות, עבודה זרה היא גם המחשבה שהרופא, העורך דין והכסף יכולים להושיע. כל אחד חי עם תסריט בראש, לפיו המערכת הטבעית עומדת כקופסה אוטומטית שפועלת מכוח היכולות של עצמה.

וכאן מגיע המענה העצום של הפרשת חלה: נותנים לקב"ה את החלק הראשון ובכך מבטלים לחלוטין מחשבת עבודה זרה. זאת אמירה הכול שלך ושום דבר לא היה מתרחש לולי הגזירה מלמעלה.

הרבי מבאר: "באה ההוראה ממצוות חלה: 'ראשית עריסותיכם תרימו תרומה לה" – עוד לפני שהיהודי טועם מהעיסה, הוא מכיר ומוכיח במעשה שה'ראשית' – כל ההתחלה של העיסה (וכלל הצטרכויותיו) – הם תרומה לה': הם לא חידוש כתוצאה מהעבודה הטבעית שלו, אלא 'הוא הנותן לך כוח לעשות חיל' ו'ברכת ה' היא תעשיר'" [ליקוטי שיחות יח/183].

"מנגד, חטא עבודה זרה הוא בכך, שמחשיבים את הכוכבים והמזלות (כולל כוחות הטבע), כאילו יש להם שליטה והשפעה עצמית, כתוצאה מכוחות שהעניק להם הקב"ה. אבל האמת היא שהם אינם אלא בגדר 'כגרזן ביד החוצב', שאין לו שום כוח משל עצמו ולא בחירה כיצד לייצר את ההשפעה. ולכן כשיהודי מפריש חלה ומכיר שהפרנסה באה מהקב"ה – הוא מבטל כל מחשבת עבודה זרה".

הסיפור הראשון בהיסטוריה מחזק את הרעיון הזה. הרצח הראשון בהיסטוריה התרחש בשל סיפור מוזר. הבל הביא מבכורות צאנו ואילו קין שהיה איש אדמה הביא מפירות שדהו, אבל לא מהפירות הראשונים. הקב"ה קיבל את הקרבן של הבל ודחה את הקרבן של קין.

מה הייתה המחלוקת בין קין והבל? אם קין הביא פירות, מה היה אכפת לו להביא מהראשונים? אלא זה גרעין שלוכד את עצם השקפת העובד: הבל נתן לקב"ה את הראשון, ובכך ביטא את אמונתו שהכל שלו. לעומת זאת, קין טען שבהחלט מגיעה לקב"ה תודה, אבל לא התודה הראשונה. קודם כל הוא עבד בעצמו ויגע וטרח קשות בהצמחת השדה ואילו הקב"ה השגיח מעל ונתן דחיפה נוספת. זה חטא של עבודה זרה בדקות.

המדרש אומר: "'בראשית ברא אלוקים' – בזכות שלושה דברים [שנאמר בהם 'ראשית'] נברא העולם: אין 'ראשית' אלא הפרשת חלה, שנאמר 'ראשית עריסותיכם', ואין 'ראשית' אלא מעשרות, שנאמר 'ראשית דגנך' ואין 'ראשית' אלא בכורים, שנאמר 'ראשית בכורי אדמתך'" [בראשית רבה א,ד].

רבי צדוק הכהן מלובלין מסביר מדוע החלה מובאת ראשונה במדרש: "תרומה היא מן התבואה שהוא מעשה שמים… והכל יודעים שאין בכח האדם להצמיח התבואה. אבל במעשה אדם לטחון החיטה ולעשות עיסה ולאפות – בזה רבותא כשמכיר שגם בזה הוא הנותן לך כח לעשות חיל וזהו הפרשת החלה" [ליקוטי אמרים לרבי צדוק הכהן מלובלין אות ג].

תרומות ומעשרות מופרשות בשדה, כשעוד נמצאים בטריטוריה אלוקית. כל אחד יודע שהשדה היא שטח שמים שתלוי בברכות עליונות. לעומת זאת, את החלה מפרישים בבית, אחרי סדרת מלאכות פשוטות. וכשעקרת הבית מצהירה שאפילו לישת קמח ומים היא ברכה מלמעלה – אין ביטוי ראשית גדול מזה.

זהו "בראשית ברא אלוקים": בשביל זה נברא העולם. לא בשביל הטכנולוגיה או הכסף, אלא בשביל שיהודי יעמוד במטבח ויכריז שהכל שייך למי שבורא את הכל.

כתיבת תגובה

שיעורים נוספים בנושא

במדבר

מרגל ושמו

שמות המרגלים נושאים רמזים משמעותיים, אך אלה אבדו במרוצת הזמן ומתוכם נותר בידינו פירושם של שמות בודדים בלבד. מה מלמדים אותנו הרמזים, מדוע השאר אבדו ומה כל זה אומר לעבודת השם של כל אחד מאתנו?

לשיעור המלא »

מקצועות

מה דעתכם על השיעור?