הסוגיה שלפנינו עוסקת בעיקרון בדיני לולב, אבל הנושא המרכזי בה הוא 'מצווה הבאה בעבירה', בדגש על עבירה של גזל. השאלה המרכזית היא: האם ניתן לקיים מצווה בחפץ גזול? תת-נושא הוא מה יהיה הדין במקרה שהבעלים התייאשו מהחפץ, שהרי לפי ההלכה ייאוש בעלים מקנה את החפץ למחזיק בו.
נושא מרכזי נוסף בסוגייה הוא דין 'ולקחתם לכם', ממנו למדו חז"ל שהלולב צריך להיות רכושו הפרטי של האדם – 'משלכם'. זוהי סיבה נוספת לפסול לולב גזול, וכן לולב שאול, אך דין זה רלוונטי דווקא ביום הראשון.
חלוקת הסוגייה פשוטה למדי; היא מבוססת על קטע משנה, בו היא פוסלת לולב גזול ויבש, כאשר הגמרא מדייקת שמדובר לאורך החג כולו. בעקבות דיוק זה מאריכה הגמרא לדון בדין מצווה הבאה בעבירה. בסיום הסוגייה מובאת מחלוקת אמוראים בנידון, כאשר כל אחד מבאר את המשנה בהתאם לשיטתו.
סיכום השיעור:
- המשנה פוסקת ש'לולב הגזול והיבש פסול', והגמרא מדייקת שהפסול נמשך לאורך החג כולו.*הפסול של יבש הוא כיוון שאינו מהודר מספיק למצוה.
- הפסול של גזול ביום הראשון הוא כיוון שנאמר 'לכם' – משלכם.
- בנוגע לשאר הימים מבאר רבי יוחנן בשם רשב"י שזוהי מצווה הבאה בעבירה.
- הוא מוכיח מהפסוק שגזול פסול לקרבן, ומדייק ממנו שגם לאחר שהבעלים התייאשו – אף שהבהמה נחשבת רכושו, עדיין היא פסולה.
- בדרך זו הוא מבאר את הפסוק שה' שונא גזל בעולה, אף שהכול שייך לו, כדי ללמד את חומרת הגזל.
- רבי יצחק חולק עליו וסובר שגזול יהיה כשר בשאר הימים, כיוון שלדעתו אין איסור במצווה הבאה בעבירה.
- רב נחמן מנסה להוכיח שהמשנה עוסקת בשאר הימים, כיוון שביום הראשון גם שאול פסול ואילו המשנה אינה מזכירה שאול.
- רבא דוחה שהמשנה עוסקת ביום הראשון, אלא שהפסול של שאול מובן מאליו ואין צורך להזכירו, כיוון שאינו 'לכם'.
