השיעור שלפנינו הוא הראשון מתוך שלושה העוסקים בדין סוכה הגבוהה מ20- אמה.
בשיעור זה נלמד את פסק המשנה הפוסלת סוכה זו ואת דעת רבי יהודה שמתיר. לאחר מכן נראה שלוש דעות כיצד להסביר איסור זה. בשיעור השני נראה את הנפקא מינה – ההשלכות ההלכתיות של כל הסבר. בשיעור השלישי נדון בדעת רבי יהודה שמתיר סוכה זו.
אמנם הנושא המרכזי בשיעור הוא סוכה ספציפית זו, אך למעשה זהו בסיס לדיון כללי בנושא סוכה. בשיעור נידונים טעמי הישיבה בסוכה ודינים נוספים בה. העיסוק בטעמי המצווה פותח צוהר לעולם ההשקפתי ומאפשר לדון בו.
במיוחד בולט הדבר בטעמו של רבה, הדורש מודעות לישיבה בסוכה כדי לזכור את הנס שהתרחש ביציאת מצרים. בהקשר זה הרחבנו בסוגיית כוונה במצוות בכלל והיחס לקיום טכני ללא כוונה. כמו כן בטעמו של רבא הדורש דירת עראי, הרחבנו בעניין הפנימי שבדירת עראי ובמסר שהתורה מעבירה בכך.
בסיום השיעור התייחסנו לנקודה שיכולה להתעורר: למעשה יש בכל הסבר קושי מסוים ולמרות זאת פסק הדין מתקבל להלכה. הדגשנו כי המחלוקת נוגעת רק לטעם המדויק, אבל הדין עצמו אינו נתון למחלוקת. בהקשר זה הרחבנו בכך שאפשר לקבל הנחת יסוד גם כאשר יש עליה שאלות. הצגנו זאת כנושא כללי, אבל הדבר רלוונטי בעיקר לתחום האמונה, שאינה מתערערת משאלות.
סיכום השיעור:
- המשנה פוסקת שסוכה הגבוהה מ20- אמה פסולה, ורבי יהודה מכשיר. האמוראים מציעים שלוש הסברים למקור האיסור וטעמו:
- שיטת רבה: בפסוק נאמר 'למען ידעו' ובסוכה גבוהה אין מודעות לכך שיושב בסוכה.
- שיטת רב זירא: בפסוק נאמר 'וסוכה תהיה לצל יומם מחורב' ובסוכה גבוהה אין צל מהסכך אלא מהדפנות. אביי מקשה שגם בסוכה שבין הרים גבוהים הסכך לא מצל, ור"ז עונה שאם נסיר את ההרים הסכך יצל.
- שיטת רבא: בפסוק נאמר 'בסוכות תשבו שבעת ימים' כלומר שזו צריכה להיות דירת עראי, אך סוכה גבוהה צריכה להיות מבנה קבע. אביי מקשה שגם סוכה מברזל אינה עראי, ורבא עונה שהולכים לפי המצוי.
- הגמרא מסבירה שהאמוראים חולקים כיוון שבכל הסבר יש קושי: הקושי בשיטת רבה: פשט הפסוק מתייחס לזכירת יציאת מצרים. הקושי בשיטת רב זירא – פשט הפסוק מתייחס לסוכה ייחודית שתהיה לעתיד. הקושי בשיטת רבא – קושיית אביי, שסוכה מברזל כשרה.
