הלב היהודי מצולק משאלות קשות. אלפיים שנה של סימני שאלה. ובדיוק כמו שכלל ישראל מתמודד עם קשיים בלי גבול – כך גם בחייו של כל יהודי יש קשיים, שאלות, ומבחנים לא פשוטים.
במאמר "גפן ממצרים תסיע" שאמר הרבי בשבת פרשת חוקת תשל"ז, התייחס הרבי לקשיים הללו. והסביר: קושי הוא קושי. וזה הסוד הגדול.
תוכן המאמר:
- ישראל נמשלו לגפן, שכל חלקיה מכוונים כנגד החלקים השונים שבישראל, שכולם צריכים זה לזה. והפסוק "גפן ממצרים תסיע" מדגיש שמעלת ישראל קשורה עם הנסיעה שלהם, שהשם עקר את ישראל ממצרים, ולקחם במדבר ושם השביחו כשהקדימו 'נעשה' ל'נשמע'. שאלה: מדוע מדגישים בענין ההשבחה של הגפן במסעה את הקדמת נעשה לנשמע דווקא?
- שני מדרשים נוספים בשייכות ישראל לגפן: א) הגפן נסמך על עצים מתים, וישראל נסמכים על זכות אבות. ב) הגפן לא מורכבת במינים אחרים, ישראל לא מתבוללים.
- הצמח צדק: הטעם שדוקא הטלטול משבח – כי אז ישראל באים לבחינת 'אין'. הצמח צדק מביא בסך הכל תשעה (!) ביאורים שונים לשאלה "מדוע צריכים 'לעקור' את ישראל כדי שישביחו".
- אבל אחרי כל ההסברים, יהודי לא מוכן לקבל אף הסבר על הגלות. וזוהי התשובה לשאלה: השבח של ישראל הוא "הקדמת נעשה לנשמע" – כי ענין הגלות לא שייך להבנה והשגה. וכעת הוא רק "נעשה", ולעתיד לבוא "נשמע".
- בעומק יותר: העובדה שגלות היא ענין לא מובן – שורשו בקדוש ברוך הוא למעלה: אחרי כל הטעמים על בריאת העולם, הטעם העמוק ביותר הוא "נתאוה הקדוש ברוך הוא" בלי טעם. שזהו שורש הגלות – ענין שאין בו כלל טעם.
- והוא הדין בכל יחיד מישראל – שגם הוא עובר מ"ב מסעות בחייו, ומהם מסעות קשים שאף הסבר לא יועיל להם. אך הוא מקבל אותם ב"נעשה קודם לנשמע" ועל ידי זה הוא "משתבח". וכך גם בענין השליחות למקום רחוק לפעול בענייני יהדות – שהנסיעה מוכרחת עבור העליה, אף שאין זה בהבנה.
- המדרש העוסק בגפן שאינו מתערב וכך ישראל – כיון שבירידה לעולם יש חשש להתערבות בעולם, ועל כן מדגיש שזהו עניינו של הגפן שאינו מתערב. ודוקא כך זוכה לעילוי האמיתי של "בדד עין יעקב" לעתיד לבוא. והמדרש המבאר שהגפן נסמכת על עצים מתים מבאר מהיכן יהיו לאדם כוחות להתמודד עם הירידה בגלות, ולהישמר שלא להתערב וכו' – והמענה: זכות אבות.
