בלעם ראה הרבה מאוד. הוא הבין את המצב עד תומו. כשהוא ברך את ישראל "כרע שכב כארי, וכלביא מי יקימנו" – הוא לא דיבר דוקא על המצב הטוב ביותר של עם ישראל. הוא דוקא דיבר על התקופה הקשה, שהארי נראה כאילו הוא מובס. ואז, דוקא אז מתגלה כוחו המיוחד.
המאמר "כרע שכב" שאמר הרבי בהתוועדות חג הגאולה י"ב תמוז – מלמד אותנו על הכוח הטמון בכל יהודי בזמן הגלות.
תוכן המאמר:
- הפסוק 'כרע שכב' שייך לקריאת שמע. שכיבה קשורה עם שינה ועם חולי – ענין הגלות. בשינה הכוחות לא פועלים כדבעי, ובמיוחד כוח הראיה.
- בעבודה: כשאדם 'ער' המוח פעיל ושולט על הלב. ובמצב 'שינה' אין שליטה. העדר הראיה בעבודה, הוא החסרון בהסתכלות ב"מי ברא אלה". החסרון בראיה מביא גם לחסרון בשמיעה – הבנה, שגם עניינים שהשכל מחייב אותם חסרים אצלו, ועלול לעשות את רצון הנפש הבהמית.
- הפירוש השני בשכיבה מלשון מחלה (שנגרמת בעקבות הפירוש הראשון: שינה), ובכמה דרגות, ומן החמור אל הקל: חולה שיש בו סכנה – שעובר עבירות ממש. חולה שאין בו סכנה – שמושקע בתאוות היתר.
- שורש החולי רמוז בכך שחולה בגימטריה מ"ט. ומשמעו שחסר לו "שער החמישים" מחמישים שערי בינה, ובידיו רק מ"ט שערים. שער החמישים הוא נקודת ההשקה שבין החכמה והבינה. הבינה זקוקה לנקודת החכמה ("נקודה בהיכלא") כדי שהיא תהייה מוכוונת ומדויקת על פי האמת. וכשחסרה נקודת החכמה, שער הנו"ן, אפשר להגיע להבנה עקומה, וזהו החולי.
- גם כשאדם ישן וחולה, עם כל הפירושים, עדיין יש בו את האהבה המסותרת, את הכוח לעמוד מה"שינה" ולקרוא קריאת שמע.
- קריאת שמע בזמן שכיבה (הגלות) היא ההכרה שגם כאשר האדם נמצא במצב של גלות, הוא זוכר ש"השם הוא האלוקים".
- וזהו השבח של "כרע שכב" – שגם כשהיהודי במצב 'שכיבה' של גלות, שינה וחולי – יש בו "ארי ולביא" שמוכן ומזומן להתגבר על הכל, ולקרוא את שמע.
- פירוש נוסף ב"מי יקימנו" – "מי" זה הקדוש ברוך הוא, שהוא המקים ונותן כוח ליהודי לקום ולנצח את יצרו. הנתינת כוח האלוקית היא גם דרך נסים. הנסים של זמן הגלות נותנים כוח ליהודי, להתעלם מהגלות ומהשכיבה ולקיים "עומדים לקרוא את שמע".
