הדרשה מפתחת תובנה מהפכנית על נבואת ירמיהו. מדוע ראה "מקל שקד" יבש ולא ענף פורח? הרבי מסביר שהמקל היבש מסמל את ימי הגלות – תקופת היובש הרוחני. אבל השקד מיוחד בכך שתחילתו מר וסופו מתוק, בניגוד לחסה שתחילתה מתוק וסופה מר. זה הטבע היהודי: ככל שהסביבה יותר יבשה ואדישה, כך העשייה הופכת עיקשת ודבקה יותר.
יהודים צומחים מיובש, והצמא מעורר את הכוחות הכמוסים בנפש. זה הסוד מאחורי "זדונות נעשים זכויות" – הנפילה מעוררת צימאון כזה שמביא להתעלות שלא הייתה אפשרית בלעדיה. המקל היבש הופך לשקד מתוק כשהקושי מעורר את הפוטנציאל הרוחני הכמוס. זה כוח הגלות – להפוך חוסר למקור התחדשות.
מהלך הדרשה:
- נבואת ירמיהו הראשונה – התמיהה על המקל היבש.
- הרעיון של הרבי – הגלות כיובש.
- השקד – תחילתו מר וסופו מתוק.
- הטבע היהודי שצומח מיובש.
- "זדונות נעשים זכויות".
