השבת האחרונה של השנה נושאת חשיבות כפולה: היא המברכת את ימי השבוע הבאים אחריה, וממנה נמשכים הכוחות לעבודת ראש השנה. אף שאין אומרים בה 'ברכת החודש', ההיעדר עצמו נועד לעורר את הלב ולדרוש מאיתנו התחזקות.
בשבת זו חותמים את פרקי אבות בשני הפרקים האחרונים, וגם בכך יש כוונה. פרק חמישי נפתח ב"בעשרה מאמרות נברא העולם" – המספר עשר מבטא את המסגרת המוגבלת של האור האלוקי שברא את העולם. החידוש של האדם: בקיום המצוות, כשלוקחים חפץ גשמי ומקדשים אותו, מתגלה בעולם כוח האין-סוף שלמעלה ממנו. פרק ששי, הפותח ב"שנו חכמים בלשון המשנה", מבטא בדיוק את עבודת האדם המביאה לגאולה ולגילוי כבודו ומלכותו של הקב"ה.
סיכום השיעור:
- השבת האחרונה – "מיניה מתברכין כולא יומין"; השבת שלפני ראש השנה מעניקה את הכוחות לעבודת ראש השנה, ודילוג ברכת החודש נועד לעורר אותנו להתחזק.
- פרקי אבות – בשבת זו נלמדים "פרק חמישי ופרק ששי", חתימת המנהג של כל הקיץ, ואין זה מקרה שדווקא הם נקראים בשבת המברכת את ראש השנה.
- לעשות קידוש – ראש השנה נקבע ביום בריאת האדם, כי דווקא האדם מגלה בעולם בקיום המצוות את כוח האין-סוף שלמעלה מן הבריאה המוגבלת.
- חמש ושש – "בעשרה מאמרות נברא העולם" הוא השלימות שמצד הבריאה, ו"שנו חכמים בלשון המשנה" הוא החידוש שפועלת עבודת האדם עד לגאולה.
- עשר פלוס – צירוף חמישי וששי עולה אחד עשר, "אנת הוא חד ולא בחושבן", וכרמז "אחד עשר יום מחורב" – גילוי דרגת התורה שלמעלה מן העולם.
