אמירת 'ברוך השם', 'בעזרת השם' וכיוצא בזה, הינם יסוד מוסד בהנהגה היהודית ובוודאי החסידית. במאמר 'ובשנה החמישית תשכ"ה' מבוארת הנהגה זו לעומקה.
תוכן המאמר:
- מטרת איסור ערלה ומצוות 'נטע רבעי' היא להגיע אל ה'שנה החמישית' שאז אפשר לאכול את הפירות ללא סייגים. שאלה: האם יתכן שישנה מעלה בפירות השנה החמישית שהן חולין, על הפירות הקדושים שבשנה הרביעית?
- "ואתה קדוש" – השם כשלעצמו, הוא "קדוש" ומובדל. וכיצד הוא "יושב" ונמשך בעולם? – הרי זה על ידי "תהלות ישראל", השבחים שעם ישראל משבחים אותו.
- סיפור מהבעש"ט שתבע מפרוש וגדול בתורה שיאמר 'ברוך השם', וביאר על פי התורה על הפסוק 'ואתה קדוש'.
- שאלה: מדוע עצר הבעש"ט את היהודי מלימודו ודאג שישבח את השם על עניינים גשמיים דווקא? תשובה: דירה בתחתונים נפעלת דוקא בענייני 'תחתונים' ולא ענייני קדושה. הילול להשם על עניינים השייכים לגוף – כשישראל מבינים ומודים שגם זה מגיע מהקב"ה, זהו דירה בתחתונים. ועל כן תבע הבעש"ט מהפרוש לשבח את השם דוקא על ענייני גשמיות.
- מטעם זה דוקא ההילול על פרי שאינו קודש, וההבנה שזה שיש בו 'תוספת' היא מהקב"ה – זהו ה"יושב תהלות ישראל" האמתי.
- הסדר בפועל הוא: קודם כל 'שנה הרביעית' שבה הפירות קודש, וההילול הוא בירושלים – שזה פועל על האדם לחוש את העובדה שהכל ממנו יתברך, וכך הוא יוכל לשבח גם בשנה החמישית. אבל מבחינת הכוונה של האדם – הוא צריך לזכור לכל אורך הדרך שהמטרה היא להגיע בסוף להשפעה גם מחוץ לירושלים כדי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.
