ספירת העומר היא תהליך שצריך יהודי לעבור בין יציאת מצרים שלו לבין מתן תורה. התהליך הזה הוא בן ארבעים ותשעה שלבים, שבע שבועות כפול שבעה ימים – שבע המידות שבנפש כפול שבע המידות.
במאמר 'להבין ענין ספירת העומר' משנת תשח"י, נבין את התהליך הזה. המייחד את המאמר הזה הוא ההתמקדות ב'התכללות', בדרך איך שכוח אחד בנפש כולל בתוכו את כל יתר הכוחות.
תוכן המאמר:
- ספירת העומר הוא ה'ממוצע' – המחבר – בין יציאת מצרים למתן תורה. בספירת העומר שני עניינים:
א. תמימות – שיהודי צריך לעבוד על ענין השלמות.
ב. חרמש בקמה – להניף 'חרמש' על הדברים הלא טובים. ביציאת מצרים – היה הכל במתנה מלמעלה. במתן תורה מתחדש העניין של עבודה בכוחות עצמו. ספירת העומר הוא ה'ממוצע' שכן זהו הזמן לתרגל את העבודה בכוחות עצמו. - על ביאת המשיח נאמר שאז קומת אדם תהיה "שתי קומות": כיון שהאדם יברר את הנפש הבהמית כולה, וגם הנפש האלוקית תהיה באופן אחר בעקבות הבירור של הבהמית. וזו ההכנה למתן תורה – למצב של שלמות בנפש האלוקית ובנפש הבהמית בעקבות העבודה האישית.
- זהו התוכן של ספירת העומר: לתקן ולהאיר את שבעת המדות, השבועות, ובאופן מושלם, כפי שכל אחד מהם 'כלול' מרעהו – סך הכל ארבעים ותשעה ימים. הן בנפש האלוקית והן בנפש הבהמית כהכנה למתן תורה.
- דוגמה להתכללות ממדת החסד. החסד הוא אהבה, והוא כלול מכל המדות וכפי שיתפרט.
- כל הנ"ל בנפש האלוקית, וכפי שיתפרט. כן הוא גם בגבורה הכלולה מכל המידות. וכן הוא גם בנפש הבהמית שכל מידה בה כלולה מכל המידות.
- לסיכום: עבודת ספירת העומר היא בכל ה'קומה' של הנפש, ובשתי הקומות: של הבהמית – לבררה ולזככה. של האלוקית – להוסיף בה אור ע"י ההתעסקות עם הבהמית. ועל כן עושים זאת בספירת העומר – שאז הוא הזמן לעבוד באופן עצמוני על מה שהתקבל במתנה ביציאת מצרים, לקראת מתן תורה.
