למה הדבר דומה? אדם היה רעב מאוד ונכנס לחנות שווארמה. למחרת לבו התהפך בקרבו: איך עשיתי את זה? מה היה ההכשר שם? הוא התחרט ושב בתשובה ראויה. חלפו השנים והוא מגיע לבית דין של מעלה, המלאכים שוקלים את זכויותיו וקובעים: אתה לגן עדן. אני?! גן עדן?! כן, אתה זוכר את השווארמה ששבת עליה בתשובה שלמה, העברה הפכה למצווה שמכניסה אותך לגן עדן…
האם זה אפשרי? הגמרא ביומא אומרת: "אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות… והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל לג) 'ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם יחיה'? לא קשיא: כאן בתשובה מאהבה וכאן בתשובה מיראה".
בתשובה מאהבה, העבר הופך רטרואקטיבית לזכויות! והפליאה עצומה: איך זה ייתכן? כיצד אפשר לשנות מעשה למפרע ולהפוך עברה למצווה?
ההסבר החסידי הוא מאיר עיניים. בתניא פרק ז ובארוכה בלקוטי שיחות: את העבר לא מתקנים בעזרת העבר, את העבר מתקנים בעזרת העתיד. אכן אי אפשר לשנות את העבר למפרע, אבל אפשר להעניק לו משמעות מחודשת. הרעיון הגדול של התשובה הוא "פרשנות". להעניק פרשנות מחודשת למה שכבר קרה ואז העבר מקבל גוון חדש.
מדובר על אדם שגאל את הכישלון והפך אותו לכוח מניע, למעשים טובים שלא היה עושה לולי אותה טעות. הוא קם בבוקר למחרת החטא ובמקום להישבר ולהסיק שהוא אדם שפל שלעולם לא יצליח בעניין רוחני – עשה בדיוק את ההיפך: ראה בכישלון קריאה לעשייה חדשה.
הוא אומר לעצמו: 'אתמול היצר היכה בי והיום אני יכה בו בחזרה'. בדיוק תלו מודעה על שיעור חדש וככה לא הייתי מעלה בדעתי לצאת שוב מהבית, אבל זה הזמן להחזיר מלחמה. הוא מקבל את תוספת השיעור הזה ואז "זדונות הופכים לזכויות". כי מתברר למפרע שהאתמול לא היה כשל, אלא לקיחת תנופה לאחור כדי לרוץ בעוצמה קדימה.
הרבי מדמה זאת ל"מכשירי מצווה". ההלכה היא שכל שלבי ההכנה המובילים אל המצווה, שאי אפשר לעשות את המצווה בלעדיהם – נחשבים לחלק מהמצווה. למשל, בימים עברו שלא היו מצויים כלי ברזל ולא השיגו לפני שבת סכין מתאימה למילה, סובר רבי אליעזר שמותר לכרות עצים בשבת כדי להבעיר ממנה אש, שבה יכינו את כלי הברזל לצורך המילה. שכן הכול צורך המצווה. וכך בענייננו: היות שהירידה חוללה עליה גדולה פי כמה, הקב"ה מביט על הסוף ורואה את הזדונות כמכשירי מצווה.
בצורה ספציפית יותר, הדרישה היא להוסיף באותו עניין שקלקלת. לנצל את הירידה כדי לקבל תוספת התחזקות באותו עניין בו התרחש הכישלון, וכך הירידה עצמה הופכת למשרתת של הטוב.
דוגמה נפלאה מביא הרבי מהכלי יקר: אחרי החטא של קין, מספרת התורה: "וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך". מקשים המפרשים מה מטרת הסיפור? למה מעניין אותנו שהרוצח התחיל קריירה של מתכנן ערים?
הכלי יקר מסביר: התורה רוצה ללמד מהי תשובה. קין הבין שהכפרה שלו תהיה על ידי שישלים מה שהחסיר. בכיות לא ישיבו את הדם שנשפך ולכן הקדיש את חייו כדי ללדת ילד ולבנות עיר ואם בישראל על שמו. במקום מוות הוא הביא חיים. במקום אין – הוא יצר יש.
יעזור הקב"ה שנזכה להפוך כל נפילה לקפיצת מדרגה.
