האתרוג הוא הפרי היקר, היפה והמריח הטוב ביותר בין ארבעת המינים, אך הברכה נאמרת דווקא על הלולב. הגמרא מסבירה שהסיבה היא שהלולב הוא הגבוה ביותר, אך מה המשמעות הפנימית של גובה?
המדרש משווה את המינים לטיפוסים בעם ישראל: האתרוג (טעם וריח) מסמל את מי שיש בהם תורה ומצוות, הלולב (רק טעם) את לומדי התורה, ההדס (רק ריח) את מקיימי המצוות, והערבה את הפשוטים. לכאורה, היה ראוי לברך על האתרוג השלם!
הרעיון המרכזי: הלולב מסמל את לימוד התורה שמגביה ומרומם את האדם. בעוד שמצוות נעשות על הגוף מבחוץ, הלימוד חודר פנימה והופך לחלק ממהותו של האדם. הטעם (תורה) נשאר בתוכנו, בניגוד לריח (מצוות) שמתפוגג.
המסר המעשי: אין תחליף ללימוד תורה קבוע. אפילו יהודי עסוק כמו רב אידי, שלמד רק יום אחד בשלושה חודשים, נחשב כלומד כל התקופה – כי הלימוד מעלה את כל חייו למשמעות גבוהה יותר.
מהלך הדרשה:
א. פתיחה: הפער בין יוקרת האתרוג לברכה על הלולב.
ב. מדרש: ארבעה מינים = ארבעה טיפוסים (תורה ומצוות).
ג. שאלה: למה לא מברכים על האתרוג השלם?
ד. תשובה: הגובה – מסמל התרוממות.
ה. סיפור רב יוסף: תורה מרוממת את האדם.
ו. ההבדל המהותי: לימוד נכנס פנימה, מצוות מבחוץ.
ז. סיפור הרב גרליק ותיקון האכילה.
ח. סיפור רב אידי – "בר בי רב דחד יומא".
ט. סיכום: אפילו יום אחד של לימוד מעלה את כולו.
