האסון הנורא ביותר בספר בראשית ואולי בתורה כולה הוא "מעשה דינה". אחרי 20 שנה בחרן הגיע יעקב אבינו ארצה וניסה להתבסס. דינה, בתו היחידה, יצאה לראות בבנות הארץ ולמצוא חברות בסביבה החדשה, לפתע נחטפה מהרחוב לתוך בית בשכם והפכה להיות שבויה בידי המחבל הראשון, שכם בן חמור.
כאן מתעורר המדרש להוסיף דבר שהוא בלתי נתפס: מי שנשא אחריות לאסון הוא לא פחות ולא יותר מיעקב אבינו. שכן קודם, כשהוא נפגש עם עשו, החביא את דינה כדי שלא יביט בה הרשע וירצה לשאת אותה לאישה, וזה נחשב ליעקב לחטא כי דינה הייתה מסוגלת להחזיר את עשו בתשובה.
חז"ל יוצאים כאן מנקודת הנחה מהפכנית, לפיה 'אישה בונה אישה הורסת' ו"דרך גברים לילך אחרי דעתם של נשים", ולכן דינה הייתה מסוגלת להטות את לבו של עשו בתשובה. וכיון שיעקב הרחיק אותה ממנו, לכן התגלגל למצב הרבה יותר חמור שהנערה נפלה באונס אצל גוי גמור.
ולא צריך להיות מפרש כדי לעמוד נדהם: האם זאת דרך חדשה לקרב אנשים בתשובה?! לשלוח אישה לחזית?! לחבר בת צדקת לאיש מושחת כמו עשו – אדם שבגיל 15 רצח את נמרוד כדי להשיג את בגדי הצייד שלו?! וכי שמענו פעם על תביעה מאבא להכניס בתו לגוב אריות?!
זאת לא רק תמיהה רגשית, אלא גם הלכתית: בשולחן ערוך נפסק ש"אם קלקל המשודך מעשיו, יכולה המשודכת לחזור בה". במקרה שהמשודך קלקל מעשיו, זאת עילה לפירוק השידוך, אבל איש אינו אומר למשודכת: 'אדרבה, תצאי לשליחות בגיהינום…'
ובכלל, מנין שדינה מסוגלת להחזיר אותו בתשובה? אדרבה, אולי עלולה להיות מושפעת ממנו יותר מאשר משפיעה? הרי כבר שרה אמנו תבעה לגרש את ישמעאל מהבית כדי להרחיק את יצחק מחברתו הרעה, כדברי המשנה באבות "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע" ו"אוי לרשע ואוי לשכנו".
אולם הפרשנות הפנימית הפוכה: רש"י מצביע על התורה המכנה את דינה "בת לאה" ומסביר: "על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית הייתה, שנאמר 'ותצא לאה לקראתו'". הדברים מעוררים זעזוע עמוק: מה עשתה לאה? מה פתאום לקחת אישה צדקת שלא עוללה רעה לאיש ולהפיל אותה לתוך הטינופת הזו? במיוחד שרש"י עצמו פירש שיציאת לאה לקראת יעקב הייתה כדי להרבות שבטים. לאה הייתה להוטה להרחיב את המשפחה ולבנות את עם ישראל.
הכרח אפוא לומר שההיפך הוא הנכון. כוונתו של רש"י היא 'ליצאנות למעליותא', לשבח ולהעצים את לאה ואת דינה. רש"י מתכוון לבאר את יסוד העניין כולו ולהסביר במה חטא יעקב:
דינה ניחנה כמו אימא שלה בסגולות וביכולות לחולל מהפך. לשנות את החוץ ולעורר לטוב גם את מי שמרד. דינה לא הייתה נערה שגרתית אלא אחת כזו שרכשה את הגישה העוצמתית לחיים של אימה שלה, ולכן זה נחשב ליעקב לחטא שמנע אותה מהמפגש עם עשו.
ואכן נשים לב שרש"י לא העתיק את המשך דברי המדרש, מקור דבריו. המדרש אומר דברים קשים בגנותה של לאה ודינה (שיצאו מקושטות לרחוב כמו יצאנית), ואילו רש"י משמיט את הדברים, שכן כוונתו היא לערוך השוואה הפוכה, למעליותא, ולומר שדינה ניחנה בנפש מהפכנית כמו אימה.
דינה הייתה מתיישבת לצידו של עשו ואומרת: "בעלי היקר, אתה לא מפרש נכון את הקשיים שלך. הם לא אומרים שנולדת להיות בחוץ, הם אומרים שנולדת להיות המאסטר הנצחי של הנאבקים והמתקנים, אתה נועדת להיות זה שיוכיח שהרע הוא בסך הכול בדיחה זמנית ורעועה, טוב מסותר". אבל יעקב אבינו – בעלה של רחל הצדקת – נאמן לשיטתו לייסד את עם ישראל על צדקות בטהרתה, מרחיק את דינה מעשו ובכך מונע את אפשרות תיקון אחיו.
זו כוונת רש"י 'על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית הייתה', לפי שתכונה זו של דינה לפעול בחוץ, באה בירושה מלאה שתוכן עבודתה הוא בחוץ, להפוך את הרע שבחוץ לטוב.
אכן, העולם חולק לשתי קבוצות של אנשים: אלו שרואים את הטוב הגלוי והמוכן, ואלו שמסוגלים לראות את הטוב המסתתר בתוך הרע. ובעוד שרחל והבנים שלה היו שייכים לקבוצה הראשונה – הם היו צדיקים שקיבלו את הטוב המוגמר מלמעלה, לאה ובתה דינה היו שייכות לקבוצה השנייה. הן ראו את היופי המסתתר בתוך הכיעור, את האור הגנוז בתוך החושך.
לאה האמינה שהקב"ה לא ברא את האדם כדי שיספוג מה שהעניקו לו, אלא אדרבה, כדי שייצור הפתעות. השם "לאה" הוא מלשון "נלאה", עייפות, והיא האמינה שדווקא העייפות היא המקור לצמיחה. כאשר אדם נדחף לקצה גבול היכולת שלו, דווקא אז הוא מגלה את העוצמות החדשות שלו.
כך דינה בתה לא הייתה מיועדת להיות 'בת בית' רגילה, אלא 'בת חוץ', לצאת ולפעול בחוץ, לפגוש את הרוע ולתקן אותו. ואילו הייתה מממשת את ייעודה עם עשו, הייתה מצליחה לגלות את הטוב המסתתר בו ולהפוך אותו לאדם אחר.
