א. שאלה: איך אפשר להכתיר את המצורע בתואר הכבוד "אדם", שאין לו כל רע פנימי, כשהצרעת היא עונש על חטא לשון הרע, שהוא חטא חמור ביותר?
ב. בהקדים: הדיבור הוא לבוש הנפש. מצד אחד הוא 'משפך' של הנפש החוצה, ומצד שני הוא גם מלכודת כזו שיכולה להחדיר רוע אל תוך האדם.
ג. הביאור: עונש 'צרעת' בא על הסוג השני של לשון הרע, שלא מבטא רוע פנימי, אלא רק עלול להחזיר את הרוע פנימה. לכן הדוגמה ל'צרעת' היא ממעשה מרים; לכן הרמב"ם כולל יחד עם לשון הרע את 'שיחת הרשעים' ו'ליצנות'; זו גם הסיבה שסדר הגעת הנגעים (לבתים, לבגדים, ואחר כך לעור) הוא כמו איתות שהולך ומתגבר ככל שהסכנה גוברת.
ד. לאור זאת: מובנת הסיבה שכיום נגע הצרעת לא שכיח, משום שקיים רוע פנימי ואי אפשר להסתפק בצרעת כאיתות והתראה חיצוניים. אך צריך ללמוד מעונש הצרעת את כוחו וחשיבותו הגדולה של דיבור חיובי.
