מדוע לעם ישראל שני חגים לכבוד התורה – חג השבועות ושמחת תורה? האם לא היה נכון לאחד את ההתחלה והסיום למעגל אחד? הרבי מליובאוויטש מעניק תשובה עמוקה המבוססת על טבע האדם: בחג השבועות אנו מקבלים את התורה כמתנה מהשמיים, אך קשה לשמוח באמת עם מתנות שאנו מקבלים. שמחת תורה, לעומת זאת, חוגגת את ההישג האישי – את המאמץ והעמל שכל אחד השקיע לאורך השנה, את ההגעה לבית הכנסת בכל שבת, ההשתתפות בשיעורים למרות המכשולים.
שמחה אמיתית נובעת רק מהישג אישי, מעשייה ומיגיעה. האדם דומה לבורא – הוא שואף לעשות, ליצור ולהעניק, ולא רק לקבל. דווקא המאמץ להתגבר על ההפרעות והמכשולים מבטיח את השמחה האמיתית בשמחת תורה. הקריאה למעשה: להתחייב ללימוד קבוע לאורך השנה כדי לזכות בשמחה האמיתית בשנה הבאה.
מהלך הדרשה:
א. פתיחה בשאלה מעשית: למה שני חגים לתורה?
ב. הסבר על מקורות החג והקפות בגאונים ובזוהר.
ג. הבאת סיפור שלמה המלך ומתנת החכמה.
ד. התמיהה: למה לא מאחדים התחלה וסיום?
ה. התשובה המרכזית: קושי לשמוח עם מתנות.
ו. טבעו של אדם: שאיפה לעשות ולהיות בורא.
ז. המסר המעשי: מי שמתאמץ – שמח.
