הנושא של הסוגיה הבאה הוא מונח מסקרן, שנראה לא קשור לעולם הממוני-משפטי: תרעומת. תרעומת היא כעס. המשנה פוסקת שיש מצבים בהם מותר לכעוס על אדם אחר.
מה זאת אומרת?
בשטח האפור של דיני נזיקין יש "נזקים פאסיביים", שנגרמים ממשפט מַטעה של בנאדם לא נחמד. המטעה כמובן יכול להיתמם ולטעון שהוא לא עשה כלום, אבל הוא אחראי בעקיפין להפסד כספי של אדם אחר. אי אפשר לחייב אותו לשלם כי הוא לא הזיק פיזית או גנב, אבל אפשר "לכעוס עליו". לכעס הזה יש השלכות כספיות, כמו שנלמד בשיעור.
סיכום השיעור:
- משנה: במקרה של הטעיית פועלים – אין פיצוי כספי, אלא רק "תרעומת" על המַטְעֶה.
- הגמרא מסבירה שמדובר במתווך שהטעה את הפועלים.
- אפשרות ראשונה: המתווך הוריד מהמחיר שהציע המעסיק. דחייה: אם כך, אין אפילו תרעומת.
- מסקנה: המתווך העלה את המחיר.
הגמרא מבררת באיזה מקרה בדיוק מדובר:
- ניסיון ראשון: המתווך לקח אחריות על התשלום. דחייה: אם כך, הוא חייב לפצות את הפועלים.
- מסקנה: אחריות התשלום על המעסיק.
- שלושה תרחישים אפשריים למקרה הקודם.
- הסבר נוסף למשנה: מדובר בהורדת מחיר ע"י המתווך (כמו שהבנו בתחילה), והחידוש הוא שיש כאן תרעומת.
