שביעי של פסח, יום קריעת ים סוף, מייצג את נקודת המעבר מגאולה חלקית לגאולה שלמה. בדרשה זו מודגש כי בעוד שיציאת מצרים (יום ראשון של פסח) היתה רק תחילת הגאולה, קריעת ים סוף מסמלת את השלמתה – לא רק יציאה פיזית ממצרים אלא גם שחרור מוחלט מאימת המצרים. הסתירה הלשונית ב"אז ישיר" (עבר לעומת עתיד) מרמזת לתחיית המתים ולגאולה העתידית, ומלמדת שקריעת ים סוף היא טעימה מהגאולה השלמה.
הלקח המרכזי הוא שאסור להסתפק בגאולה חלקית – "חצי גאולה אינה גאולה". כפי שבקריעת ים סוף הקב"ה לא הסתפק בהוצאת ישראל ממצרים אלא השלים את הגאולה בהצלה מוחלטת, כך גם אנו בדורנו נדרשים לשאוף לגאולה מלאה ושלמה, ולא להסתפק בהישגים החלקיים שכבר זכינו להם.
מהלך הדרשה:
א. חגיגת שביעי של פסח כחגיגת הגאולה העתידית.
ב. המשמעות הכפולה של "אז ישיר" – רמז לתחיית המתים.
ג. קריעת ים סוף כמופת להשלמת הגאולה (ולא רק התחלתה).
ד. השוואה בין הבטחות הרמב"ם מלפני 800 שנה להתגשמותן בימינו.
ה. ההבנה שקריעת ים סוף מלמדת ש"חצי גאולה אינה גאולה".
ו. החשיבות של אי-הסתפקות במה שכבר הושג ושאיפה לגאולה שלמה.
