בפרשתנו מופיע הציווי "ואכלת ושבעת וברכת את השם אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך". אחד ממעמדי ברכת המזון, וכנראה הגדול שבהם, יהיה במהרה בימינו בסעודה שיעשה הקדוש ברוך הוא לצדיקים, "בסוכת עורו של לוייתן". אותה סעודה שבה יאכלו בשר מ"שור הבר", וישתו מה"יין המשומר". באותה סעודה קסומה, יברכו כמובן את ברכת המזון. וחז"ל מתארים את הסדר שבה יכבדו את רועי ישראל לזמן על הכוס, כאשר הכבוד יעבור מאברהם ליצחק, ומיצחק ליעקב ולבסוף דוד המלך הוא שיברך על הכוס, ויאמר "כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא".
המאמר הדרושי הנפלא שלפנינו, מתוך "ענין ברכת הזימון" שבסידור עם דא"ח, דורש את משמעות הסעודה הגדולה הזו, את היין המופלא אותו ימזגו בתוך הכוס, ואת משמעות ברכת המזון על ידי דוד המלך.
תוכן המאמר:
- לעתיד לבוא יערוך הקדוש ברוך הוא סעודה לצדיקים, ובסיום הסעודה תוגש להם כוס יין לברכת המזון. אברהם אבינו יסרב לברך בגלל ישמעאל בנו, יצחק אבינו יסרב לברך בגלל עשיו בנו, יעקב אבינו יסרב לברך כי הוא נשא שתי אחיות, ורק דוד המלך יסכים לברך. האבות מסרבים לברך דווקא על כוס של ברכה זו, כי היא מלאה ב"יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית".
- היין מגלה את ה'סוד' הפנימי, ויש שני סוגי 'יין': "יין המשכר" – תערובת טוב ורע; "יין המשמח" – טוב טהור ונקי ללא תערובת כלשהי של רע.
- זו משמעות "היין המשומר בענביו": בחטא עץ הדעת, חוה 'סחטה' את האורות האלוקיים מתוך הכלים, וגרמה להם להיפרד מהמקור האלוקי שלהם ולהתגלות במציאות ובעולמות, ולכן התוצאה הייתה הרגשה עצמית ועירוב טוב ורע; אך ה"יין המשומר" הוא מצב שבו האורות האלוקיים אצורים בתוך הכלים ואינם נפרדים, ולכן התוצאה היא שמחה בלתי מורגשת אלא התבטלות מוחלטת לאלוקות.
- הברכה על "כוס של ברכה" מסמלת את הורדת השפע האלוקי וגילוי שלו בעולם. עבודתו הרוחנית של אברהם אבינו הייתה פעילות ב"קו הימין", השפעה בלתי מוגבלת, וממנה "יצא ישמעאל" – אפשרות להיווצרות של כוחות חיצוניים מקבילים שינקו מהשפע האלוקי. לכן אברהם אבינו מסרב להיות זה שמוביל את ה'ברכה'. עבודתו הרוחנית של יצחק אבינו הייתה פעילות ב"קו השמאל", עבודת התעלות וזיכוך פנימי, וגם ממנה "יצא עשיו" – גם היא אפשרה היווצרות של כוחות חיצוניים מקבילים. לכן גם יצחק אבינו מסרב לברך.
- יעקב מסרב לברך מפני שהוא נשא שתי אחיות: עבודתו הרוחנית של יעקב אבינו הייתה פעילות ב"קו האמצע", חשיפת האמת האלוקית שבשני הקווים המקבילים ואיחוד ההפכים. וזו המשמעות מאחורי העובדה שיעקב נשא שתי אחיות. אך התורה, שהיא קובעת את כמות וצורת ההתגלות האלוקית, אוסרת לשאת שתי אחיות, מונעת תוספת גילוי אלוקי יותר מהמידה הנכונה – ויעקב חשש לפגום בתוספת גילוי מעבר למידה הנכונה.
- דווקא דוד המלך אמר "אני אברך, ולי נאה לברך": דוד המלך מסמל את ספירת המלכות, ודווקא היא מכוונת לבחינת הכתר, העצמיות האלוקית בטהרתה – מפני שדווקא במקום הנמוך ביותר מתגלה עיקר פנימיות ההשפעה. לכן, כשאור הכתר מתקבל בכלי המלכות, אין כלל מקום לסטייה ויציאה של האור האלוקי למקומות חיצוניים.
