פרשת ראה פותחת בהצהרה: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", ובכך מעמידה אותנו מול רעיון הבחירה – שמהווה יסוד מרכזי באמונה. הרמב"ם מקדיש לנושא הבחירה כמה פרקים מהלכות תשובה, ובלשונו "ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה, שנאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים", וכתיב: "ראה אנכי נותן לפניכם היום", כלומר, שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם – עושה, בין טובים בין רעים".
והשאלה נשאלת: מהי בדיוק הבחירה הזו? וכי בחרנו להיות יהודים? מישהו שאל אותנו מה אנחנו רוצים להיות? ומצד שני, ובצורה חריפה יותר: במה אדם שאורח חייו מותאם, פחות או יותר, להוראות השולחן ערוך, מיישם את ה'בחירה' שלו באלוקים? ברור שהבחירה לעשות טוב או רע נתונה תמיד בידיו של אדם; אך האם בזה מתמצה כוח הבחירה? למעשה, זו שאלת חיים שמטרידה כל יהודי חושב: האם אני באמת בוחר להיות ולעשות? איפה מתחיל והיכן מסתיים מרחב הבחירה שלי?
סוגיה זו של הבחירה בקדוש ברוך הוא נלמדת ב"אור וחיות" חדשים על פי הקריאה החסידית. במאמר "ביום עשתי עשר" מאת הרבי, נלמד ונבין כי הבחירה איננה רק בחירה ברובד המעשי-יישומי, בין מצוות לעבירות, אלא בבחירה מהותית ואיכותית באלוקות. זהו יסוד מרכזי בחיים היהודיים ובחייו של כל יהודי, עם ובלי קשר למלחמת היצר.
תוכן המאמר:
- במשל: גדולי המדינה בוחרים בשרים; הפיקח בוחר במלך – כי כולם מתחלפים והמלך איננו מתחלף.
- בנמשל: אומות העולם עובדים את הכוכבים והמזלות; עם ישראל עובדים רק את הקדוש ברוך הוא.
- הקשיים: א. אפילו תינוק קטן מבין שצריך לבחור במלך – אין צורך בפקחות; ב. גם אם השרים לא היו מתחלפים, מובן שהמלך גדול מהם.
- הטעות הראשונה של עובדי הכוכבים והמזלות הייתה שההשפעה שהם מעבירים היא בבחירתם, ולכן ראוי וכדאי להודות להם ולעבוד אותם. מכך השתלשלה הטעות שהשם עזב את הארץ והשאיר את הנהגת העולם בידיהם.
- וזו הפקחות שנדרשת כדי לבחור במלך: בחיצוניות נראה שיש מעלה בגורמי הטבע שבגללה הם נבחרו להיות ממוצעי ההשפעה, ונדרשת פקחות כדי להבין שהם לא יותר מ"גרזן ביד החוצב".
- אצל אומות העולם – העיקר הוא קבלת ההשפעה; אצל ישראל – העיקר הוא לעבוד את המלך. לכן, למרות שההשפעה מקדושה דורשת ביטול והיא מצומצמת יותר – יהודי בוחר בקדוש ברוך הוא, כי זו האמת. ההוכחה לכך שלקליפות אין מציאות אמתית היא מכך ש"הם מתחלפים" ובעתיד הן יתבטלו.
- בחירת ישראל בקדוש ברוך הוא היא בחירה עצמית נשמתית, למעלה מהשכל (חלקי הוי' אמרה נפשי), אך בחירה זו משפיעה על השכל וגורמת גם לו להכיר בכך שצריך לוותר על המציאות שלו ולבחור באלוקות (אנא נסיב מלכא).
