חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו". אכן. ממנו שואבים שמחה טהורה, רוח הקודש, לכל השנה. אבל מאחורי החג הזה מסתתר משהו עמוק ונפלא הרבה יותר: הוא לא יחידה בפני עצמו, הוא המשך והבעה מושלמת של מה שהתחולל בנו בימים הנוראים. למרבה הפלא, חג הסוכות הוא חג של תשובה – בביטוי הכי עמוק ומתפרץ שלה. על כך נלמד במאמר "בסוכות תשבו" מאת הרבי.
תוכן המאמר:
- סוכה היא מבנה ארעי, אבל המצווה היא לשבת בסוכה "שבעת ימים" במובן של קביעות. ויש להבין את פשר הסתירה הפנימית הזו.
- נאמר בפסוק "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו". והפירוש החסידי בפסוק אומר שכל העניינים הרוחניים שמתרחשים באופן נסתר בראש השנה, מתגלים בחג הסוכות – ולכן, כדי להבין את מהות חג הסוכות, צריך להעמיק במהותו של ראש השנה. העבודה בראש השנה היא עבודת התשובה, שבה דווקא מתוך ההתרחקות הנשמה מתעלה למקום הגבוה ביותר באלוקות. זו תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה, כדי לעשות דירה בתחתונים לאלוקות – וזה מתבטא בקול השופר שבוקע דווקא מן המצר אל המרחב.
- עיקר הכוונה בנושא דירה בתחתונים הוא שהאלוקות תשכון באופן גלוי במציאות הגשמית. וכך, בראש השנה העבודה היא בהעלם וברוחניות, ובסוכות כל זה מתגלה ומתבטא במעשה בפועל.
- זה מתבטא בארבעת המינים, שכולם מתייחדים בכך שהם מבטאים תכונות של התאחדות וחיבור הפכים וניגודים. וזו בדיוק מהותה של התשובה: לחבר את הנפרדים וההפכים בכך שמקרבים את הרחוק ומחדירים את האלוקות במציאות הגשמית.
- הנקודה הזו מתבטאת גם במצוות הישיבה בסוכה, שמכילה את שני ההפכים – קביעות וזמניות. וכך בכל שנה הדברים חוזרים על עצמם.
