בכל דור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. מעולם לא היה קל להיות יהודי והפלא הגדול הוא שלמדות הכול אנחנו עוד כאן. זאת אחת המטרות העיקריות של חגי ישראל, להנציח את נסי ההצלה המופלאים שאירעו אבותינו במהלך הדורות ולהזכיר את היד האלוקית ששומרת עלינו לאורך דורות. חג הפסח, למשל, מנציח את הצלתנו הנסית מידי פרעה מלך מצרים וחג הפורים מזכיר את הצלתנו הפלאית מגזרת המן הרשע בפרס.
וכאן עולה שאלה מרתקת לגבי ימי החנוכה: החג הזה יצא מן הכלל באופן ברור. למרות שגם באותם ימים זכה עם ישראל לנס הצלה מופלא מידה האכזרית של האימפריה היוונית, עיקר תקנת החג היא לזכר עניין אחר לחלוטין: נס פך השמן. המצווה העיקרית של החג – הדלקת הנרות – מנציחה אירוע שולי לכאורה: נס הפך הקטן שהספיק לשמונה ימים, וזאת תמורת הנושא המרכזי, העובדה שמעטים ניצחו רבים וסילקו מהארץ למאות שנים אימפריה אדירה ששלטה ביד חזקה.
והשאלה המתבקשת היא, מה בעצם הסיפור של החנוכה? מדוע נס פך השמן כה מרכזי בחיינו? למה חכמים לא ראו צורך להזכיר לדורות את ההצלה המופלאה שחוו החשמונאים?
מהלך השיעור:
א. פתיחה: ייחודיות חג החנוכה.
ב. משמעות העיסוק באירועי העבר.
ג. היוונים נלחמו במישור הרוחני-תרבותי.
ד. השכל האנושי מול החכמה האלוקית.
ה. חוקים ומשפטים בתורה.
ו. מסירות נפש על קיום מצוות.
ז. עליונות התורה על פני החכמה האנושית.
