הדרשה מציגה מבט מהפכני על מעשה מרים. במקום לראות בו חטא חמור, הרבי מליובאוויטש מפרש אותו כמעשה אהבה שנעשה בטקטיקה שגויה. מרים נזכרת שכבר הייתה במצב דומה – כשעמרם פרש מיוכבד מחשש לגזירת פרעה, והיא היא שאילצה אותו לחזור, מה שהוביל להולדת משה.
עכשיו היא רואה את משה עושה אותו דבר ולא מבינה איך הוא לא למד מהלקח שהביא אותו לעולם. הבעיה לא הייתה במה שמרים אמרה – דבריה היו נכונים ובמקום, אלא באופן שבו היא אמרה זאת. היא הייתה צריכה לגשת למשה ביחידות ולא לערב את אהרן. הדרשה מדגישה את חשיבות הבאת ילדים נוספים ואת העיקרון ש"תינוק בא וכיכרו בידו" – כל ילד מביא עמו ברכה כלכלית חדשה.
מהלך הדרשה:
- פתיחה: מיקומו החריג של מעשה מרים ברשימת הזכירות.
- הרקע: סיפור אלדד ומידד והערת ציפורה.
- המניע: מרים נזכרת במעשה עמרם ובהצלתה של משה.
- הטעות: טקטיקה לא נכונה – לא העירה באופן פרטי.
- החידוש: מרים פעלה מאהבה, לא מיהירות.
- המסקנה: חשיבות הבאת ילדים נוספים לעולם.
