הדרשה עוסקת בפרדוקס הענווה של אנשים גדולים. משה רבנו, למרות הישגיו האדירים, זוכה לשבח התורה דווקא על ענוותנותו כאשר הוא שומע ביקורת מאחותו על החלטה אישית ושותק.
הרבי מליובאוויטש מסביר שהענווה האמיתית אינה הכחשת היכולות, אלא הבנה עמוקה שההצלחה אינה עצמית. משה הבין שהוא לא עשה את עצמו – הקב"ה בחר בו. הענווה האמיתית באה דווקא מתוך הכרת ערך עצמי – הבנה שהקב"ה נתן בנו אמון ורוצה שננצל את כישרונותינו לתיקון העולם. זו לא שפלות אלא אחריות.
מהלך הדרשה:
- הקדמה: על התערבות לא רצויה בחיים.
- הבעיה: מדוע משה קיבל שבח יחיד בתורה דווקא כאן?
- הפתרון: הענווה כתוצאה מהבנה שהגדולה אינה עצמית.
- המסקנה: ענווה אמיתית מתוך הכרת ערך עצמי.
