כל יהודי ירא שמים שמבקש לעבוד את השם באמת, שואל את עצמו לא פעם: האם היהדות שלי מסתכמת בסך כל הפעולות שאני עושה? זו שאלה שמהדהדת קושי פנימי עמוק: למה הקשר שלי עם אלוקים מתבטא ב"עשה" ו"אל תעשה"? האם אני יהודי 'טכנוקרט'? איפה הנשמה?
בפרשת חיי שרה מתוארים הנישואים הראשונים בעם ישראל, נישואי יצחק ורבקה. בספרי הקבלה והחסידות מוסבר כי יצחק ורבקה מסמלים את החתונה היהודית על משמעויותיה הרבות, בנגלה ובנסתר. וזו הזדמנות מצוינת להיכנס לעומק סוגית הנישואין בתורת החסידות – שמגלמת את מערכת היחסים בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל. ומכאן נקבל את התשובה לשאלה שבה פתחנו.
את המאמר שלפנינו, מ"תורה אור", אמר אדמו"ר הזקן בשעת "החתונה הגדולה בז'לובין", שמחת נישואי נכדתו עם נכדו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב.
תוכן המאמר:
- "משמח חתן וכלה" – בזמן הזה; "משמח חתן עם הכלה" – לעתיד.
- בזמן הזה, הקשר בין יהודי לקדוש ברוך הוא "אירוסין": גילוי חיצוניות התורה באיסור והיתר; לעתיד לבוא, הקשר בין יהודי לקדוש ברוך הוא יהיה "נישואין": גילוי פנימיות התורה, העונג האלוקי העליון.
- בזמן הזה ספירת המלכות מקבלת את ההשפעה מהמידות, ולכן ההתגלות שלה תלויה בהשפעה מהמידות ("חתן וכלה"), וזו משמעות שתיקתה כעת; ואילו לעתיד ספירת המלכות תתעלה גם מעל המידות, ולכן ההתגלות שלה תהיה העיקר והיא תשפיע גם על המידות ("חתן עם הכלה") וקולה יישמע ("מהרה יישמע קול כלה").
