מהי הגישה שלכם לביקורת? האם ראוי להעיר לבן זוג לא מתחשב, לילד מתחצף, לעובד מאחר או שבין כך אנשים לא משתנים וביקורת רק מעמיקה את הריב?

האם לא כולנו בוכים על מה שיש ומקטרים על מה שאין?! מה עושים? איך מתמודדים עם תופעת הקיטורים?

מה עושים עם שחיקת האהבה? האם זה מצב סופי המעיד על מיצוי הקשר? למען האמת, השאלה עמוקה ויסודית יותר: מהי בכלל אהבה? האם האהבה היא רגש ספונטני, תוצאה מכימיה פתאומית בין אנשים, או רגש המתפתח לאורך זמן על-ידי השקעה רצופה בקשר?

מה אתם עושים כשהאינטרסים שלכם מתנגשים?

האם מותר לחשוב ולדמיין כל דבר – גם דברים שאסור לעשותם? איזו משמעות יש למחשבות עצמן? יש דרך לבלום מחשבות ותשוקות?

למה באמת למחול? האם אין במחילה הצדקה וקבלה של הרוע? האם הכעס אינו הנשק היחיד של הנפגע כדי לבטא את כאבו?

האם השמחה היא גנטיקה או בחירה? מה אדם צריך כדי להיות שמח? נסו להשלים את המשפט: אילו רק היה לי _______ הייתי שמח.

מה מפריע להקשיב לאנשים אחרים ולדעות שונות? אם היית צריך/ה לתת לעצמך עצה קטנה בכדי להתגבר על המכשול הזה – מהי תהיה?

מהו חלום לדעתך: מסר כלשהו מהשמים? סוג של העברת מידע מיקיריך בעולמות העליונים? או ביטוי סתמי של המתרחש במעמקי נפשך, מוחך וליבך?

האם מותר לבּוֹס להגיד לך מה ללבוש? האם נכון לקבוע קוד לבוש מסודר במקומות עבודה ציבוריים ופרטיים? ואם כן – האין זו חדירה מוגזמת לרשות הפרט?

מה הפתרון הנכון ליוקר המחיה לדעתך? האם פתרון הבעיה מוטל על כתפי הממשלה ועליה להתערב במחירי הקוטג'? או שמא הצרכנים אמורים להיאבק בעצמם ולהחרים את החברות המייקרות את המחירים? מצד אחד, אף אחד לא רוצה לחזור לימי “כלכלת פקידים" ו"כלכלה מתוכננת", בהם השוק מנוהל בידי פקידים ממשלתיים, שאינם יעילים מספיק וגם עלולים להסתאב ולהיות נגועים בשחיתות. מצד שני, האם הציבור לבדו יכול ללחום בקרטלים השולטים בשוק?

האם אנשים משתנים בחיים? האם מזג הוא נרכש – ואדם יהיר יכול להפוך לצנוע, קמצן לפזרן, כעסן לסבלן; או שכתמיהתו של הנביא: “היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו"?!