זעם

הדינמיקה הזאת מוכרת לכולנו. פגיעה, הבלגה, פיצוץ, מריבה ואז... חרטה. חרטה גדולה וכואבת. ובכן, מה אתם עושים במקרה כאלו? איך מתמודדים עם אנשים ומצבים שמוציאים אתכם מהדעת? והחשוב מכל: האם יש תרופה לכעס? כיצד אפשר לגבש טכניקות כדי לשלוט במצבי זעם קיצוני?

תקציר השיעור:

  1. הכעס הינו מידה רעה ומגונה. אדם כועס הוא אדם לא צפוי, כאילו אדם אחר נמצא בתוכו ומתפרע. הכועס מכונה "עובד עבודה זרה", על שם המדרון החלקלק שבו הוא פוסע.
  2. לאישיות סמכותית, קרי הורה, מורה ומנהל, מותר להפגין כעס כדי להשיג את מטרותיו – אך אל להם להיסחף בתוכו.
  3. הדרך לכך היא משולשת:
    א. לא להגיב עד שיעבור לילה.
    ב. בכלל, עדיף לא לדבר ולהרחיב על נושא מרגיז, וכך הוא לא מתנפח ואף שוכך במשך הזמן.
    ג. כדאי להתרגל לבקש סליחה אחרי התפרצות כעס, וכך במקרה הכעס הבא, נזכור היטב את חוסר הנעימות הכרוך בבקשת הסליחה.

תגיות:

כתיבת תגובה

שיעורים נוספים בנושא

מטות מסעי

הכל בידי שמים: האמונה כתרופה לכעס

הכעס הוא עיוות מחשבתי. הוא טעות מיסודו, משום שהאירוע אינו כה נורא כפי שנראה במבט ראשון. החיים הם אירוע מנוהל ומאורגן לפרטי פרטים. שום דבר לא מתרחש לולי הוסכם על כך מלמעלה — ומלמעלה בוודאי רוצים את טובתנו.

לשיעור המלא »

מקצועות

מה דעתכם על השיעור?