פרשת נשא פותחת בפסוק מתמיה: "איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל". רש"י מביא מחז"ל: "אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות". אבל השאלה העמוקה היא: איך בדיוק פועלת ה"רוח שטות" הזו? איך היצר הרע מצליח לשכנע אנשים חכמים ונורמליים לעשות דברים שיהרסו להם את החיים?
הגמרא בבבא בתרא [עג] מביאה רמז חשוב לתשובה: "אמר רבה: סיפרו לי יורדי הים: הגל הזה שמאיים להטביע את הספינה, נראה כמו זוהר של אש לבנה בראשו, ו[כדי להינצל ממנו] מכים אותו באלות שחקוקים עליהן שמות קדושים כמו "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה", "יָ-הּ", "ה' צְבָאוֹת", "אָמֵן אָמֵן סֶלָה" ו[אז הגל] נח".
מה הולך כאן? מהי כוונת הדימוי שהגל שמטביע את הספינה נראה כמו "זוהר של אש לבנה"?
מובא בספרים [ביאור הגדות הגר"א, בן יהוידע שם] רעיון עמוק: רבה היה נסער מהשאלה הגדולה בה אנו עוסקים – כיצד הגלים של החיים מפילים 'ספינה ענקית'? כיצד היצר מצליח להביא להרס קריירה מפוארת? יורדי הים ענו תשובה פשוטה: היצר צובע את המעשה ב"זוהר של אש לבנה".
זה הסוד המרכזי שפרשת נשא חושפת לנו: היצר לא רק מעצים לממדים אדירים את התשוקה להנאה ועונג, אלא הרבה יותר מכך – הוא מפעיל מנגנון של שכנוע פנימי כי זה הדבר הנכון ביותר לעשותו! זה לא רק מלחמה של רגש כנגד היגיון, אלא הרבה יותר חמור: זה היגיון כנגד היגיון!! היצר מפזר מסך עשן ומסביר באמצעים ריאליים כי טוב לנו ונכון עבורנו לחטוא. הרע הוא בעצם טוב!, וכנגד ההיגיון הזה קשה להחזיק מעמד.
חסידים אומרים כך: בתחילת המציאות היה היצר נראה כמו השטן. הפנים שלו נראו כמו האייקון המפחיד של 'רעל' שמצויר על חומרים מסוכנים. אך אף אחד לא הקשיב לו. החליט היצר הרע לשנות את המיתוג ולבוא בתחפושת חדשה. הוא לבש טלית וקפוטה ומגיע כמו יצר טוב! "כדאי לך לקום מאוחר, כי תוכל להתפלל בכוונה גדולה. כדאי לך לדחות את מתן הצדקה, כי מחר תיתן כפול. הדבר הנכון הוא לדבר לשון הרע ולהתקוטט עם החבר בבית הכנסת, כדי ללמד אותו לקח. כדאי לחטוא את החטא החמור של אישה סוטה ח"ו כי זה ירפא את הבדידות ויעניק תנופה במאבקים של חייך".
ספר העיקרים [ד,כח] מבאר: "היצר מַטֶה את האדם מהדרך הישרה ומוליכו בדרך רעה כשמראה את עצמו כרוצה בתועלת האדם ומקנא בעדו וחושש לכבודו. כמו שעשה לחוה [בחטא עץ הדעת], שאמר לה… ההיפך מדברי ה' יועיל לכם יותר. ובזה פתה אותה לעוזב אורחות יושר ללכת בדרכי חשך".
הרבי מליובאוויטש סיפר סיפור הממחיש כי כך פועל היצר מול האנשים הגדולים ביותר: הצדיק רבי נחום מטשרנוביל היה עני ואביון. החסידים תרמו לו כסף אך הוא היה נותן הכול לעניים ולא משאיר כלום לצרכי ביתו. כשהגיע בתו לגיל הנישואים, תכננו חתונה מכובדת כראוי לבתו של הרבי, אבל הגבאי ידע את האמת שאין בקופת המשפחה רובל אחד לממן את האירוע.
בפעם הבאה שהגיע חסיד עשיר, סיפר לו הגבאי את המצב וביקש לומר לרבי כי הוא נותן היום תרומה עבור הצרכים האישיים של המשפחה. אך רגע אחרי שאותו עשיר יצא מחדר הרבי, הגיע חסיד נוסף שחיתן את בתו והיה זקוק להלוואה דחופה. הרבי הוציא את הכסף ונתן לו. הגבאי לא היה יכול להתאפק והתאונן בפני הרבי שהמצב בבית קשה ואיך הרבי מחלק את כספו? הרבי השיב שהוא התכוון לקחת את הכסף, אבל לא היה יכול לעמוד בפני תחנוני האיש.
אחר כך הוסיף הרבי: אני רוצה לשתף אותך בתעלומות לבבי. כשאותו חסיד בכה על מצבו, רציתי לתת לו את הכסף, אבל אז נכנסה בי מחשבה, אולי עדיף לחלק את הכסף לכמה חסידים עניים ולא לתת הכול לאדם אחד. אחרי הכול, מדובר בסכום ענק שיכול לכלכל כמה משפחות. התלבטתי והיססתי ולא ידעתי מה להחליט, אבל אז הבנתי שזה רק תעלול של היצר. עובדה היא שכאשר חשבתי קודם לקחת אותו לעצמי, לא עלתה בי מחשבה כזו שאולי מוטב לחלק אותו לחמישה אנשים, רק כשרציתי לתת לאחרים, פתאום בא הרעיון אולי תדחה את הנתינה לחמישה נזקקים…
זה בדיוק "זוהר של אש לבנה"! היצר הרע הגיע ברגע הכי קדוש, כשהרבי רצה לעשות חסד, ושכנע אותו שיש דרך "טובה יותר" לעשות חסד. הוא לא אמר "אל תתן צדקה". הוא אמר "תתן צדקה, אבל בצורה יותר חכמה".
[היום יום כג סיון]: "היצר הרע נקרא נפש הבהמית לא מפני שהוא בהמה דווקא, כי לפעמים הוא שועל פקח שבחיות וצריכים לחכמה מרובה להבין תחבולותיו. ולפעמים הוא מתלבש בלבוש צדיק, ענו ובעל מידות טובות. בכל אחד ואחד הנפש הבהמית שלו היא לפי מהותו הפרטי ויש אשר מתעורר חשק גדול ללמוד חסידות או להתבונן היטב באיזה השכלה, ובאמת הנה זהו רק עצת היצר ומתחבולות הנפש הבהמית למנוע מעבודת התפילה וכדומה".
זה מביא אותנו להבין את המסר העמוק של פרשת נשא: כשהתורה מספרת על האישה ש"תשטה", היא לא מתארת אישה רעה שהחליטה לבגוד. היא מתארת אישה טובה שנפלה תחת השפעת "זוהר של אש לבנה". מישהו שכנע אותה שהבגידה היא בעצם האהבה האמיתית, שהיא מגלה את העצמי האמיתי שלה, שהיא פורצת מגבולות מלאכותיים.
המסר של פרשת נשא הוא ברור: תזהרו מ"זוהר של אש לבנה". כשהיצר מגיע אליכם, הוא לא יגיד לכם "תעשו רע". הוא יגיד לכם "תעשו טוב" – אבל טוב מעוות, טוב שמוביל לרע, טוב שהוא בעצמו רע.
הדרך להתמודד עם "זוהר של אש לבנה" היא לזכור את הכלל הפשוט: אם זה נראה טוב מדי כדי להיות אמיתי – זה כנראה לא אמיתי. אם יש לכם הרגשה שמישהו מנסה לשכנע אתכם לעשות משהו ואתם מרגישים לחץ – תעצרו. תחכו. תתייעצו עם מישהו נוסף.
"זוהר של אש לבנה" פועל רק כשאנחנו לבד עם המחשבות שלנו. כשאנחנו מוציאים את זה החוצה ומדברים עם מישהו נוסף, הזוהר הזה נעלם ואנחנו רואים את המציאות כמו שהיא.
פרשת נשא עושה לנו טובה עצומה בכך שהיא חושפת את השיטה הזו של היצר. עכשיו אנחנו יודעים. עכשיו אנחנו מוכנים. הפעם הבאה שיבוא אלינו "זוהר של אש לבנה", נזהה אותו ונאמר: "מצטער, כבר שמעתי את הסיפור הזה בפרשת נשא".
יעזור הקב"ה שנזכה לזהות את "זוהר של אש לבנה" ולא ליפול בפח שלו, ונבחר תמיד באמת ולא באשליה, עד שמחת הגאולה האמתית בקרוב ממש.
