פרשת בהר עוסקת בדיני מקח וממכר, ומתוכם ניתן ללמוד יסוד עמוק בעבודת השם: כל עבודת ה' היא בעצם "קניין" – הקנאת האדם ורכושו לקדוש ברוך הוא. ההלכה קובעת שאי אפשר להקנות "דבר שלא בא לעולם", ולכן החלטות עתידיות אינן יוצרות קניין.
קיימים שני אופני קניין בעבודת ה': "קניין הגוף" של הצדיק שמקנה את עצם נפשו, ובדרך ממילא כל מעשיו של ה'; ו"קניין פירות" של הבינוני שמקנה רק מעשים, דיבורים ומחשבות בפועל. אך עולה הקושיה: הרי אי אפשר להפריד לאורך זמן בין רגשות פנימיים למעשים חיצוניים.
הפתרון נמצא בהלכת "מקנה גוף לפירותיו" – אדם יכול להחכיר את העץ כדי לזכות בכל פירותיו העתידיים. בעבודת ה' זה מתבטא כך: גם הבינוני שאינו יכול לעקור לחלוטין את הרע מליבו, חייב לעבוד גם על המידות והשכל דרך תפילה ולימוד חסידות, ואז "פירותיו" העתידיים – המעשים שעוד יבואו – קנויים בוודאות להקדוש ברוך הוא. זהו השילוב בין עבודת המעשה לבניית עולם פנימי.
סיכום השיעור:
- קונה הכול – התוכן הכללי של עבודת השם הוא עשיית "קניין" – היהודי מקנה את עצמו ואת כל אשר לו לקדוש ברוך הוא, כך שיהיה ניכר שהכול עומד ברשותו של ה'.
- לא בא לעולם – דין הלכתי: "אין אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם" – אי אפשר לעשות קניין על מציאות שאינה קיימת עדיין.
- "קניין הגוף" – עבודת הצדיק שמקנה לקדוש ברוך הוא את עצם השכל והמידות, מבטל את יצרו הרע, ואז ה"פירות" – מחשבה דיבור ומעשה – קנויים בדרך ממילא.
- "קניין פירות" – עבודת הבינוני שמקנה את המעשים, הדיבורים והמחשבות בלבד, אך ה"גוף" – עצם השכל והמידות – אינו קנוי לקדוש ברוך הוא.
- איך אפשר? – אי אפשר להפריד לאורך זמן בין מעשים לרגשות – נדרש פתרון שיאפשר עבודת השם רציפה גם למי שאינו צדיק.
- לטפל בעולם הפנימי – הפתרון: "מקנה גוף לפירותיו" – גם הבינוני חייב לפעול על המידות והשכל עצמם דרך תפילה ולימוד חסידות, ואז גם "פירותיו" יהיו קנויים להשם.
