פרשת אחרי-מות, עוסקת ביום הקדוש, יום הכיפורים. ובפרשה הזו מופיעה ההבטחה "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו". וכאן מרחפת השאלה הגדולה הנדונה בכל ספרי מחשבת ישראל: מהי כפרה? אם חטאתי ופשעתי – מה שנעשה – נעשה… איך אוכל להשיב את מעשיי?
המאמר "כי ביום הזה" מליקוטי תורה עוסק במשמעות יום הכיפורים, וזאת מתוך עיון מעמיק ומחודש בכל מערכת היחסים בין אדם לבוראו, בין מצַוֶה המצוות ליהודי המקיים אותן, ולפעמים, מה לעשות, נופל ונכשל.
תוכן המאמר:
- שתי שאלות: א. מדוע נאמר בפסוק "יכפר עליכם" ולא "יכפר השם עליכם"? ב. למה הוריד השם את הנשמה ממקום כה גבוה למקום כה נמוך?
- הקדוש ברוך הוא נמשל ל"אש אוכלה": כשם שהאש זקוקה לחומר בעירה שתיתפס בו כדי להתקיים, כך התהוות העולם בכל רגע מחדש תלויה בתורה ובמצוות. אחיזת האור האלוקי מרום המעלות ועד סוף המעשה נעשית על ידי שלושת הלבושים: תפילה, תורה וצדקה.
- דווקא על ידי הירידה של הקדוש ברוך הוא להתלבש במעשה התחתונים, מתעלה הנפש לאור אין סוף. אך כנגד "אש אוכלה" ישנה "אש זרה" שמתלבשת בלבושי הקליפה.
- התשובה מאהבה בהשתפכות הנפש מגיעה ל"נקרת הצור" – המקור שלמעלה מכל ההוויות, מהזמן והמקום.
- ביום הכיפורים, מתגלה האלוקות שלמעלה מהתייחסות לעולם, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו – ששם מקור הכפרה על החטאים.
