החיים היום עמוסים, מבולבלים ומבלבלים, וכולנו רוצים להשקיע ולהצליח. לא רק בקריירה, לא רק במשפחה – גם בעבודת השם, גם ברוחניות. יש לנו שאיפות, אנחנו מציבים לעצמנו יעדים ומטרות, ובגדול – רוצים לטפח את האישיות הרוחנית שלנו, לשגשג ולהצליח ולהגיע לפסגות רוחניות גבוהות. אבל לפעמים חלומות מתנפצים, החיים מפילים אותנו למטה ופתאום הכול נראה לנו כמו אשליות רחוקות; איפה אלוקות ואיפה אני?… וזו תהייה גדולה: איך בונים את עצמנו, את ה"אני" שלנו, את ה'יהודי' שבלב שלנו?
המאמר "רני ושמחי" מדבר על שאלת 'המקום שלי' ביהדות, בעבודה הרוחנית. מתוך העיסוק בנושא הליבה הזה נמצא תשובה לשאלה שבה פתחנו.
תוכן המאמר:
- אצל כל יהודי קיימת בחינת "חנוכה" בנפש – מצב שבו אין התעוררות רוחנית מצדו, ויש להביא את ההתגלות האלוקית מלמעלה למטה.
- משמעות ברית המילה ברוחניות: התנתקות מענייני העולם הזה (הסרת הערלה) והתחברות לאלוקות (גילוי הברית).
- כשיהודי נמצא במצב שבו ברית ההתאחדות שלו לאלוקות מוסתרת, והרגשות שלו לאלוקות כבו – העצה לכך היא להמשיך את האלוקות מלמעלה למטה על ידי עשיית מעשה בפועל.
- המשכת האלוקות מלמעלה למטה נעשית בתפילה, תורה וצדקה. בפעולות אלה מתנתקים מהנפרדות של העולם ומתחברים לאלוקות.
- עולם התוהו הוא עולם של פירוד וריבוי, עולם התיקון הוא עולם של התאחדות והתכללות. הגר ביקש ללמוד את התורה כולה על רגל אחת – הוא רצה שהבירור שלו יהיה על ידי האורות הגבוהים של עולם התוהו. ועל כך ענה לו הלל שכל התורה כולה נמצאת בכלל של אהבת ישראל, ובכך גילה לו שיסוד התורה והכלי לגילוי אחדות השם הוא ההתאחדות.
