למה כל כך קשה לנו לקבל אחרים, לוותר ולהיות סובלניים? מה גורם לנו "לא לסבול" אותם? ואיך זה שדווקא בתוך המשפחה הריבים לא נגמרים?

התכניות גדולות, השאיפות עצומות, האמביציות חזקות; אבל לא תמיד החלומות מתגשמים. מה עושים כשהחיים מפילים אותנו למטה? איפה 'המקום' הרוחני שלי? ואיך בונים את ה"אני" היהודי שלנו?