מדוע היום היהודי מתחיל בלילה ולא בבוקר כמו אצל כל העולם? "ויהי ערב ויהי בוקר" – זו נראית כשיטת ניהול זמן מוזרה. הביאור המופלא של הרבי מליובאוויטש: הקב"ה רצה ללמד פילוסופיה עמוקה על טבע החיים. העולם אינו מקום מושלם ומוכן, אלא "בית חרושת ליצירת אור" – מתחילים בחושך ומתקדמים הדרגתית לאור.
הדוגמה מחומש בראשית מדהימה: המריבות המשפחתיות משתפרות מדור לדור – מרצח (קין והבל), דרך פרידה (ישמעאל ויצחק), בריחה ופגישה מאוחרת (יעקב ועשו), ועד מחילה גמורה (יוסף ואחיו) ואי-כעס לכתחילה (אהרן למשה). זו התקדמות הדרגתית.
הדרשה מסבירה את הסתירה בין "כי טוב" של הקב"ה ל"נוח לו שלא נברא" של חז"ל: החיים "לא נוחים" מנקודת המבט האנושית, אבל "טובים מאוד" במבט האלוקי. האושר אינו בהנאה קלה אלא בהתגברות על אתגרים. הרבי עצמו הודה: "עבדתי על עצמי לראות דברים באור חיובי, אחרת לא יכולתי לשרוד" – אופטימיות היא בחירה מודעת.
מהלך הדרשה:
- חלוקת האנושות לאנשי בוקר ואנשי לילה.
- "ויהי ערב ויהי בוקר" – היום מתחיל בלילה. למה לא להתחיל בבוקר?
- הביאור של הרבי: הקב"ה רצה ללמד שהעולם מתחיל חשוך ומגיע לאור.
- העולם הוא "בית חרושת ליצירת אור".
- רב יהודה מסביר: העזים מקדימות לכבשים כי החושך בא לפני האור.
- דוגמה מהמריבות במשפחות בחומש בראשית.
- אין ניצחונות מהירים אלא ניצחון בכל יום מחדש.
- טבעו של העולם להתקדם ולהעריך את הטוב.
- הקב"ה אומר "טוב מאוד" אבל חז"ל אומרים "נוח לו שלא נברא".
- הביאור: החיים "לא נוחים" אבל "טובים מאוד".
- האושר אינו במסיבה אלא בהתגברות על אתגרים.
- דיוק: למה "כי טוב" לא נאמר על בריאת האדם אלא רק בסוף היום השישי?
- רק אחרי שהאדם החל לעבוד ולהמליך את ה' – העולם נעשה "טוב מאוד".



