רוכב אופניים מתקרב למעבר הגבול כשמאחורי האופניים קשורה מריצה מלאה חול. השומר במעבר העריך שהוא מבריח משהו ודרש ממנו לעצור. השומר נבר ונבר בתוך החול אך לא מצא כלום. למחרת חזרה התופעה על עצמה. הבחור התקרב על אופניים ומאחוריו מריצה עם חול. הפעם היה השומר יסודי יותר ושפך את תכולת המריצה על הקרקע. הוא חפר בתוכה אך לא מצא כלום. ביום השלישי הביא השומר גלאי מתכות להעביר על המריצה אך לא מצא דבר.
ביום הרביעי עצר השומר את הבחור עם האופניים ואמר: "תשמע נערי, אני מוכרח לדעת מה אתה מבריח. אתן לך לעבור הלאה רק תגלה מה אתה זומם".
"אני מבריח אופניים"…
החיים הם הברחה אחת גדולה. מבוקר עד ערב אנו נופלים בפח של המבריח המתוחכם בעולם. אדם קם בבוקר עם תכניות טובות מכאן ועד אמריקה, אך תוך שעתיים הוא נופל מותש מול התחכום והערמומיות של היצר הרע שלא נותן להשלים משימה אחת כראוי. מדי חודשיים אנו עדים להתפוצצות פרשה חדשה בתקשורת אודות אנשים שבנו בעמל וביזע קריירה מפוארת, בשירות הציבורי או הפרטי, אך מאבדים הכול במחי טעות אחת של נפילה אחרי היצר.
ושוב ושוב עולה אותה שאלה שקיימת משחר האנושות, עוד מהזמן בו אדם וחווה כשלו בגן עדן: איך אנשים אינטליגנטיים נופלים בהתנהגויות של הרס ופגיעה עצמית? איפה השכל נמצא באותה שעה? מה היצר אומר כשהוא מפיל אותנו ברשת?
פרשת נשא פותחת לנו חלון נדיר אל תעלומה זו באמצעות פסוק אחד מפתיע: [במדבר ה,יב]: "איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל".
התורה מדברת על מקרה מצער בו מתעורר חשד בין בני זוג כי האישה סטתה מהנאמנות לבעלה ולמשפחתה, וכאן נשים לב לאיות הייחודי של המילה "תשטה": באות "שין" במקום באות "סמך", מלשון סטייה ופנייה מהדרך הישרה.
רש"י מביא פירוש מהפכני: "כי תשטה – שנו רבותינו אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות… וכתוב בו (משלי ו, לב) נואף אישה חסר לב [חסר דעה]. ופשוטו של מקרא כי תשטה – תטמה מדרכי צניעות ותיחשד בעיניו, כמו שְטֵה מעליו ועבור (שם ד, טו)".
כפירוש שני, רש"י מביא את פשוטו של מקרא, שהכוונה היא לסטייה ותזוזה מדרך הישר, שכן המקרא אינו מבחין בין "סטייה" ל"שטייה" ושתיהן משמשות באותה משמעות. אולם כפירוש ראשון ועיקרי, מביא רש"י דרשה מפתיעה ביותר של חז"ל: "תשטה" היא מלשון שטות, כמו 'השתטה' והתורה מתארת את החוטא כמו שפועלת בו רוח טיפשות, פתיות וסכלות.
וכאן עלינו להעמיק ולהבין את הכוונה: הדרך האחרונה לתאר איש חוטא היא בתור אחד שפועל מטיפשות. בדרך כלל מתייחסים אליו בחומרה ואומרים: הוא פושע, ציניקן, מניפולטור, נהנתן, חסר גבולות, אך טיפש?! למה החוטא פועל ממניע של טיפשות?! להיפך, התיאור המתחשב הזה נראה כאילו מפחית מעוצמת המעשה הרע שלו, שהרי קשה לבוא בטענות לטיפש ופתי.
אפשר לענות כי הטיפשות היא בכך שהוא מאבד את עולמו בעבור תאווה של רגע. כדברי חז"ל: "איזה שוטה? שמאבד כל מה שנותנים לו". אך זאת היא התוצאה מהמעשה ולא המניע. חז"ל אומרים דבר הרבה יותר משמעותי: המניע למעשהו הוא יצר של טיפשות.
מה פירוש הדבר? התמונה המופלאה שפרשת נשא מגלה לנו היא שהחטא אינו תוצר של רשעות מחושבת או אפילו תאווה בלתי נשלטת, אלא תוצר של טיפשות זמנית. רוח שטות שמכסה על השכל ומסמאת את העיניים. באותו רגע החוטא אינו רואה את המציאות כפי שהיא, אלא חי באשליה מוחלטת.
זה נושא מכריע ברמה קריטית, משום שאם נדע להכיר את האויב ולזהות את שיטות העבודה שלו – נוכל לסמן אותן בטוש זוהר ולתייג אותן מיד כשהן צצות על פני התודעה. המסרים של הפסוק הזה מפרשת נשא, יכולים לעשות את ההבדל בין חיים של הגשמה אישית ורוחנית ובין התרסקות כואבת.
ניתן להגדיר את תכליתו של השיעור הזה באמצעות משל ידוע (בשמו של רבי נחמן מברסלב): מלך המדינה קם מהשינה מודאג. הוא ביקש לקרוא בדחיפות ליועצו הבכיר, המשנה למלך וסיפר בבעתה כי חלם חלום נורא: התבואה שתצמח בשנה הבאה תהיה מקולקלת וכל מי שיאכל ממנה ישתגע. המדינה כולה עומדת לרדת מדעתה. מה נעשה למנוע את רוע הגזירה? זעק המלך ההיסטרי.
היועץ העלה רעיון פשוט: המלך ואני נשמור מהתבואה של השנה הזו וכך לא נזדקק לאכול מהתבואה המשוגעת ונישאר נורמליים. המלך השתיק אותו בכעס: אינך פיקח כי אם טיפש מטופש. אם אני ואתה נהיה שונים מכולם – כולם יטענו שאנחנו המשוגעים וינדו אותנו. המלך חשב וחשב עד שהעלה רעיון אחר: אנחנו נאכל את התבואה כמו כולם, אבל נעשה לעצמנו סימן על המצח כדי שנשים לב שאנחנו משוגעים. לפחות נזכור שזה לא מצב החיים הנורמלי…
תכליתו של הפסוק מפרשת נשא היא לעשות סימן על המצח ולזכור: עכשיו זאת "רוח שטות". כשהיצר פועל בנו, אנו עמוק בתוך אשליה הרסנית ואסור ליפול ברשת ולתת בה אמון.
הגדרת התורה את החטא כ"רוח שטות" היא מתנה שמעניקה לנו פרשת נשא. היא אומרת לנו: תזכרו, באותו רגע שאתם מפותים לחטוא, השכל שלכם אינו פועל כראוי. אתם תחת השפעת "תבואה מקולקלת" שמשבשת את הראייה. אל תקחו החלטות חשובות עכשיו. חכו עד שהטשטוש יעבור ואז תבחרו.
זו אולי אחת התובנות הכי עמוקות שהתורה מעניקה לנו על טבע האדם. החטא אינו תוצר של רשעות מולדת או כוחות חשוכים בלתי מובנים. הוא פשוט טיפשות זמנית שעוברת אם רק נדע לזהות אותה ולא לפעול תחת השפעתה.
יעזור הקב"ה שנזכה לזהות את רוח השטות ברגע שהיא צצה, ונמנע מלקבל החלטות הרסניות תחת השפעתה, עד שמחת הגאולה האמתית בקרוב ממש.
