א. הויכוח בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל, האם במתן תורה נהפכו חושי הראיה והשמיעה או נשארו במצבם הרגיל.
ב. בהקדים: הויכוח הזה הוא למעשה ויכוח מהי הפסגה הרוחנית אליה הגיע עם ישראל בעת מתן תורה.
ג. דעת רבי עקיבא: מתן תורה עניינו התעלות ו'בריחה' מהעולם הפיזי והגשמי, והתרוממות אל הקדושה ואל הרוחניות. בריחה מן ה'נראה' ל'נשמע'. וזוהי הסיבה למהפך החושים שחוו עם ישראל.
ד. דעת רבי ישמעאל: החידוש במתן תורה היא החדרת הקדושה והרוחניות לתך שיגרת החיים שלנו, לתוך העולם החומרי. ולכן החידוש הגדול הוא שבבד בבד עם הגילוי הרוחני האדיר, נותרו החושים 'ראיה' ו'שמיעה' במצבם הרגיל.
ה. הביאור בעומק יותר: למעשה מייצגים רבי עקיבא ורבי ישמעאל שני סוגים של צדיקים. רבי עקיבא הוא "בעל תשובה" שעבודת ה' שלו היא מתוך בריחה והתעלות מהעולם. רבי ישמעאל הוא "צדיק" שעוסק בלהאיר את ההעולם. הדבר ניכר היטב בסיפור חייהם.
ו. מסר לחיים: רבי עקיבא ורבי ישמעאל מסמלים שתי גישות כלליות לקיום המצוות. האחת מתוך התרגשות והתעלות, ואחת מתוך הזדהות וחיבור פנימי. מה שנדרש מאתינו הוא שילוב בין השתיים.
