בפתיחת פרשת וארא מופיע פסוק מסתורי: "וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'". הניסוח תמוה – הוא אלוקים או ה'? בדומה לומר 'ויאמר שמואל, אני זונדל'. אך מאחורי הניסוח המיוחד הזה מסתתר אחד היסודות המרכזיים במחשבה היהודית – המשמעות העמוקה של שני שמותיו העיקריים של הקב"ה.
הבנת משמעות השמות חשובה ביותר, שכן אלו הם שני השמות העיקריים בהם אנו פונים לקב"ה בתפילה. בכל ברכה אנו אומרים "ברוך אתה ה' אלוקינו" – פונים אליו גם בתור ה' וגם בתור אלוקים. התורה עצמה מקפידה מאוד על השימוש בשמות אלו ומחליפה ביניהם בצורה מכוונת ומדויקת.
בספרי חסידות מוסבר כי כל תנועה בעולם היא תוצר של כוח בסיסי: חסד או גבורה. כל תנועה שמבצע האדם היא ביטוי של רצון להתקרב או להתרחק ולהסתגר. אני יכול להושיט את היד כדי להעניק לך משהו או להחזיר את היד לעצמי ולשומרה קרוב אלי. כך ברמה הנפשית: אני יכול לפעול ברעש מתוך התפשטות וזרימה ולהיות נוכח במרכז, ואני יכול להיפך – להסתתר ולהתעלם ולפעול רק בשקט ומאחורי הקלעים.
אלו הם בדיוק שני השמות, "הויה" ו"אלוקים". שם הוא תיאור לתכונה נפשית. כמו ש"המלך" מבטא מלכות ו"הגיבור" הוא כינוי לגבורה, כך השמות הרוחניים: השם "הויה" מלשון "מהווה", מבטא את תנועת ההתקרבות של הקב"ה לעולם. היותו מהווה עולמות, מרגיש אותם ופועל בהם בחסד וברחמים. השם "הויה" מבטא גם את תנועת ההתפשטות של הקב"ה, בה הוא היחיד שקיים ועושה כרצונו, פועל ניסים ונפלאות ומטלטל את ההתנהלות בהתאם לתוכניותיו.
שם "אלקים", לעומתו, מבטא את התנועה ההפוכה של ההתכנסות וההסתגרות. מכאן בא "הדין והגבורה", ובעיקר: שם "אלקים" הוא שורש ההעלם וההסתר האלוקי. כשהקב"ה מפעיל את מידת "אלקים", הוא אינו נוכח ואינו מורגש בתוכנו ובעולמנו.
דוגמה מובהקת לכך מופיעה בתחילת ספר בראשית. בכל הפרק הראשון, המתאר את בריאת העולם, מכונה הקב"ה אך ורק בשם "אלוקים". אילו היה העולם נברא בשם "הויה", הרי הן כמותית היה העולם אינסופי ובלתי נגמר, והן מבחינה פנימית רוחנית, אורו של הקב"ה היה נגלה ומואר בלי יכולת בחירה חופשית לנבראים. הקב"ה החביא את עצמו מאחורי מנגנון של טבע, וכידוע ש"אלקים" בגימטרייה שווה ל"הטבע".
אולם כאן מגיעה ההפתעה המטלטלת ומשנת החיים של תחילת פרשת וארא: "ויאמר אלקים אל משה אני ה'". כאן מגלה הקב"ה למשה את הסוד שלא התגלה אל האבות: שם האלוקים עצמו מכריז כי הוא בעצם "שם ה'". השם שמבטא את ההעלם וההסתר, מציף את המפעיל שעומד מאחוריו ומגלה כי הוא לא יותר ממסך עשן.
הזוהר מדגיש את חשיבות ההבנה הזו: אחד הציוויים החשובים שמוטלים על היהודי הוא "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". לדעת הזוהר, מצוות "וידעת" היא לדעת שה' אחד לא רק ביחס לכוחות עבודה זרה, אלא להבדיל בתוך השמות של האלוקים עצמם – "אין עוד". אין הבדל וניגוד בין ה' ואלוקים וכולא חד.
זוהי ההבנה המהפכנית: אף שלעינינו נראה העולם כמו פועל על פי כללים מוסדרים, האמת היא שהכללים הם לא יותר מחוטים שמובילים אל המפעיל. אף שלעינינו הטבע אינו מפגין דבר חוץ ממנו עצמו, המפעיל רואה את הדברים כפי שהם בהווייתם. הטבע דומה לבובות בתיאטרון בובות, שהילד הצופה בהן רואה רק אותן, ואילו המפעיל יודע את האמת שהוא מניע את התנועות באמצעות החוטים שבידיו.
