זו אחת החידות הגדולות ביותר בתורה, שאלה שמטרידה כל מי שקורא את סיפור יציאת מצרים בעיון: מה פתאום מורה הקב"ה למשה לרמות ולהטעות את פרעה? למה לדרוש ממנו לשחרר את ישראל רק לשלושה ימים, בשעה שההוראה למשה עצמו הייתה ברורה – לעזוב את מצרים לצמיתות, לקבל את התורה בהר סיני ולהמשיך לארץ ישראל כנחלת עולם לעם עולם?
בואו נראה עד כמה הקושיה צועקת מתוך הכתובים עצמם. בסנה הבוער אומר הקב"ה למשה: "ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים… וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש… לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם… אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי… ארץ זבת חלב ודבש".
עד כאן ברור – מדובר ביציאה לצמיתות, בגאולה שלמה. אבל מיד אחר כך, באותה נשימה ממש, מגיעה ההוראה המפתיעה: "ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו… נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלוקינו."
רגע, רגע! בעוד שלמשה ולזקנים נאמר דבר אחד – יציאה לצמיתות לארץ ישראל, הרי בתוך כדי דיבור נאמר להם לומר לפרעה סיפור הפוך לגמרי – בקשה זמנית לשלושה ימים בלבד!
האברבנאל שואל את השאלה בצורה הכי ישירה: "השאלה השש עשרה: איך ציווה יתברך למשה רבנו שיאמר בשמו דבר כזב ושקר?" וזו באמת שאלה עצומה. הרי מדובר בקב"ה שהוא אמת וחותמו אמת. איך הוא מורה למשה לומר משהו שאינו אמת?
ויותר מזה: פרעה אכן חשד שמדובר בתרמית. הוא אמר למשה ואהרן: "ראו כי רעה נגד פניכם" – אתם מתכננים לברוח! ובסוף, אחרי מכת בכורות, כשפרעה משחרר אותם, הוא אומר: "קומו צאו מתוך עמי… ועבדתם את ה' כדברכם, גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם והלכתם." כאילו הוא אומר: אני יודע שאתם לא חוזרים, קחו הכל ותלכו.
אז למה הייתה כל ההצגה הזו? למה לא לדרוש מפרעה את האמת – שחרור מלא ומוחלט?
רבי משה אלשיך, אחד מגדולי המקובלים והפרשנים, מגלה כאן סוד עצום שמשנה את כל ההסתכלות שלנו על הסיפור ועל החיים בכלל. הוא כותב: "אם הייתי אומר שישלח לעולם ביד חזקה, לא הייתה אשמת סירובו סיבה לכל המכות. כי לא ייפלא שימאן להפסיד שישים רבוא עבדים לעולם. על כן אמרתי דרך זה, שעל כן בסרבו – ראוי להכותו מכות גדולות להודיע את ידי וגבורתי לישראל".
רגע, בואו נבין מה האלשיך אומר כאן. הוא טוען שאפילו מפרעה – הרשע הגדול, המשעבד האכזרי – לא דורשים להשתנות מהקצה אל הקצה! לא מצפים ממנו לוותר ברגע אחד על מיליוני עבדים מוכים שמשרתים את הממלכה בעבודת פרך בחינם!
תחשבו על זה: מדובר היה במלך גאה ששולט באימפריה הגדולה בעולם. אדם שהתרגל לתת פקודות ולא לקבל אותן. עריץ שכל חייו בנויים על כוח ושליטה. לבוא לאדם כזה ולהנחית עליו פקודה לשחרר מיליוני עבדים שהם הבסיס הכלכלי של הממלכה? הוא ימות ולא יעשה זאת. זה פשוט לא במרחב האפשרויות שלו.
אבל מה כן דרשו ממנו? לזוז צעד אחד. טובה אנושית מינימלית שאפילו מצביאי מלחמה אכזריים מבינים אותה: הפסקת אש הומניטרית לשלושה ימים. לפתוח מסדרון הומניטרי קצר. לתת לעבדים המעונים לצאת לנשום אויר, להתפלל לאלוקיהם, אחרי שמונים ושש שנות הרג ודם.
זו בקשה סבירה, אנושית, מידתית. גם עריץ יכול להסכים לה. גם מלך אכזרי יכול להבין שזה לא סוף העולם. שלושה ימים של חופש, ואז חזרה לעבודה.
וכיון שפרעה לא זז אפילו את הצעד הקטן הזה, כיון שהוא סירב אפילו לוויתור הזמני והמינימלי הזה – היה ברור שרשעותו חצה את כל הגבולות. היה ברור שאין בו אפילו זיק של אנושיות. ולכן היה מוצדק להכותו במכות ולהוציא את העם ביד חזקה.
אבל הלקח כאן הרבה יותר עמוק מסיפור היסטורי על פרעה. יש כאן יסוד גדול לחיינו: הבחירה החופשית המדוברת היא לא ביחס לשינוי המהות. בני אדם אינם מכונות שיכולים להתהפך ברגע מהקצה אל הקצה. אין דרישה מאדם רשע להפוך לצדיק ביום אחד, ואין ציפייה מאדם שקוע בחומר להפוך למלאך.
אבל – וזה החידוש הגדול – בני אדם הם יצורי שכל ובחירה, שיכולים להחליט לצאת לחופשה מהיצר הרע לשלושה ימים. לפתוח כבל אחד מארבעים ותשעה כבלי היצר שאוסרים אותם. להחליט על תיקון מעשה אחד, דיבור אחד, הרגל אחד.
ובמובן פשוט יותר: התורה לא דורשת מאיתנו להיות מישהו אחר. היא דורשת מאיתנו לזוז. צעד אחד. שינוי קטן. התחלה.
וזה מה שאנחנו צריכים ללמוד לחיינו. כשאנחנו ניגשים לחודש אלול, כשאנחנו רוצים לשנות משהו – אל נחשוב על מהפכות. אל נדרוש מעצמנו להפוך להיות אנשים אחרים. זה לא ריאלי וזה לא מה שהקב"ה מבקש.
מה כן? שלושה ימים. צעד אחד. החלטה קטנה וריאלית. קבלה על עצמנו שאנחנו יכולים לעמוד בה. כי הקב"ה יודע שאנחנו לא מלאכים. הוא יודע שאנחנו בני אדם עם הרגלים, עם חולשות, עם נטיות. והוא לא מבקש שנשנה את הכל. רק שנזוז.
וכשנזוז את הצעד הקטן הזה, כשנוכיח שאנחנו מוכנים לצאת לשלושה ימים מהשעבוד שלנו – אז נגלה שהשלושה ימים יכולים להפוך לחופש אמיתי. שהצעד הקטן יכול להוביל למסע גדול. שהיציאה לשלושה ימים יכולה להפוך ליציאת מצרים שלמה.
כי זה הסוד: לא מבקשים מאיתנו הכל. מבקשים מאיתנו משהו. ומהמשהו הזה יכול לצמוח הכל.יעזור הקב"ה שנבין את הלקח העצום הזה. שלא ניבהל מהדרישות הגדולות ולא ניכנע מראש. שנזכור שגם מפרעה ביקשו רק שלושה ימים. ושנזכה לצאת מהשעבוד שלנו, צעד אחר צעד, עד לחירות האמיתית.
