פרשת ראה נקראת תמיד בזמן השייך לחודש אלול – ברוב השנים בשבת מברכים אלול, ולעתים ביום הראשון של ראש חודש. אך בין הפרשה לחודש עולה סתירה בולטת: עניינו של אלול הוא "אני לדודי ודודי לי", עבודה מלמטה למעלה שבה האדם מתעורר בכוחות עצמו, ואילו הפרשה נפתחת ב"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה" – המשכה מלמעלה למטה, ברכה הניתנת ללא התניה ובלי התייחסות למאמץ הנדרש.
התשובה מבוססת על ההבחנה בין עבודת החורף לעבודת הקיץ: בחורף השמש מוסתרת והעבודה היא מלמטה למעלה מתוך הסתר, ובקיץ האור מאיר בעוצמה והעבודה היא מלמעלה למטה. אלול כולל את שתי העבודות, שכן הוא גם הכנה לשנה הבאה וגם חשבון על השנה החולפת, ובה כלולים חודשי חורף וקיץ כאחד.
סיכום השיעור:
- מברכים אלול – פרשת ראה נקראת לעולם בזמן השייך לחודש אלול – בשבת מברכים אלול או ביום א' דראש חודש – ואווירת התשובה כבר מנשבת בה.
- מתחילים מלמטה – לכאורה ענייני הפרשה והחודש הפכיים: אלול הוא "אני לדודי" מלמטה למעלה, ואילו "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה" הוא המשכה מלמעלה למטה.
- עבודה עצמאית – הפרשה מציגה ברכה הניתנת ללא מאמץ, בעוד אלול הוא חודש של עבודה עצמאית ויגיעה, כפתגם הצמח צדק ש"תכבד העבודה על האנשים".
- קיץ וחורף – עבודת חודשי החורף היא מלמטה למעלה מתוך הסתר, ועבודת חודשי הקיץ מלמעלה למטה, ואלול כולל את שתיהן בהיותו חודש החשבון וההכנה כאחד.
- חלוקת עבודה – שני ימי ראש חודש אלול מרמזים על שתי העבודות: ל' מנחם-אב שייך לקיץ ולמלמעלה למטה, וא' אלול לחורף ולמלמטה למעלה.
