ביו"ד שבט תש"י הסתלק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, לפני בדיוק שבעים שנה. טרם הסתלקותו מסר הרבי הריי"צ להדפסה מאמר חסידות לתאריך הזה (בו חל יום השנה של זקנתו, הרבנית רבקה), הפותח במילים "באתי לגני". המאמר היה חלק ראשון מתוך ארבעה הכוללים יחד עשרים פרקים.
החל מיו"ד שבט בשנה הבאה – תשי"א – נהג הרבי לומר מדי שנה מאמר חסידות הפותח ב"באתי לגני" ומתבסס על פרק אחד מהמאמר של הרבי הריי"צ, על פי סדר הפרקים.
המאמר אותו נלמד היום הוא משנת תשי"ג, והוא מתמקד בפרק השלישי של 'באתי לגני' של הרבי הריי"צ העוסק ב"שטות דקדושה" מול "שטות דקליפה".
תוכן המאמר:
- "הקמת המשכן" היא משימה תמידית של החזרת השכינה בתחתונים – אצל כל יהודי. המשכן בנוי מ"עצי שטים" – שכן 'שטים' מלשון נטיה. יש נטיה ל'לעומת זה', ויש לתקנה באמצעות נטיה לקדושה – וכך בונים את המשכן ומגלים בו את "עיקר שכינה".
- עבירה נובעת מרוח שטות. שכן יהודי מצד עצמו, ואפילו קל שבקלים, לא רוצה להיפרד מאלוקות, ורק הרוח שטות מכסה על האמת וחושב שגם אם יעבור העבירה "עודנו ביהדותו" – אבל אם היה רואה האמת שבכל עבירה הוא נעשה נפרד, לא היה עובר בשום אופן. הסיבה שיהודי לא יכול ולא רוצה להיפרד מאלוקות – מצד ה'יחידה' המבטאת את "ניצוץ בורא" שמצדו אין שום מציאות מלבד אלוקות.
- הדרך שהרוח שטות מדכאת את הנשמה – ע"י השיקוע בתאוות. שהרי "תוקפא דגופא – והכוונה לנפש הטבעית ולא לגוף עצמו – חולשא דנשמתא". שלשה טעמים לכך שתענוגות נקראים "שטות": א) אחריתם מרה. ב) הם פסולת המלאכים. ג) הם מחליפים את התענוג האלוקי שהוא עיקר התענוג.
- שורש הבעיה הוא חוסר דעת – נשמות ישראל דדורותינו נקראות "זרע בהמה" בשל חוסר הדעת באלוקות. דעת היא חיבור נפשי חזק. ביטוי אחד שלו: להיות 'מונח' בדבר השכל, ולא בהעברה בלבד. ביטוי עמוק יותר של דעת: תחושה לבבית ולא רק שכלית. ביטוי עמוק עוד יותר של דעת: הכרה כדבר שרואה מול עיניו.
- ההטיה לצד הקדושה בצורה של שטות, יכולה לאזן את השטות דקליפה ולהחזיר את האדם לדרך המלך.
- לבניית המשכן זקוקים למשה ואהרן, וכך בכל דור זקוקים לסייעתא דשמיא שפועל משה רבינו של הדור ונתינת כח להפוך את השטות דקליפה לשטות דקדושה.
