בין דור המבול לבין אברהם אבינו, בתקופה של חושך רוחני עמוק ושל התרחקות מאמונה טהורה, עמדו דמויות מיוחדות ששמרו על אמונת הבורא והעבירוה לדורות הבאים. שתיים מן הדמויות הללו הן שם בן נח ועבר בן שלח, שנזכרו בתורה כחלק מן השושלת שמנח אל אברהם, אך מדרשי חז"ל מגלים לנו על תפקידם המרכזי והמכריע בשמירת המסורת האלוקית ובהכוונת הדורות בתקופת משבר רוחני. בשיעור זה נלמד על מעמדם, על תפקידם, ועל השפעתם הרוחנית על אברהם אבינו ועל בני ביתו.
סיכום השיעור:
- שם בן נח ועבר בן שלח היו הרבה יותר מסתם צדיקים בודדים שהחזיקו באמונה בתקופה קשה. הם היו עמודי האמונה וההוראה בתקופה שבין המבול לבין אברהם אבינו, תקופה של חושך רוחני עמוק.
- בדור הפלגה, כאשר רוב האנושות סטתה מדרך ה', עמדו ארבעה חסידים בלבד – נח, שם, עבר ואברהם. שם ועבר בחרו בדרך של הסתתרות חכמה, לא מתוך פחד אלא כדי לשמור על האמונה הטהורה ולהעבירה באופן מסודר לדורות הבאים. הם היו יחידים בעולם שהכירו את הבורא, כפי שמעיד הרמב"ם, ושמרו על המסורת במשך דורות של חושך.
- שם ועבר לא רק שמרו על אמונה פשוטה – הם היו בעלי ידע עמוק וסודי בסודות התורה והבריאה. הם הקימו בית מדרש ממשי שאליו באו אנשים ללמוד, לשאול ולקבל הדרכה. אברהם אבינו עצמו, הגאון הרוחני הגדול, נזקק ללימוד אצלם במשך שלוש שנים כדי להבין את ספר יצירה. שם מזוהה במדרש כמלכי צדק, כהן לאל עליון, שיצא לברך את אברהם וקיבל ממנו מעשר – מעשה שמעיד על הכרה הדדית במעמד הרוחני הגבוה.
- הקשר בין שם ועבר לבין משפחת אברהם היה קשר הדוק ועמוק, שחרג הרבה מעבר ליחסי רב-תלמיד. הם השתתפו בשמחות המשפחה – במשתה גמילת יצחק, ובאירועים המשפחתיים הקשים – בהלוויות של שרה ושל אברהם. הם היו חלק מהמעגל הקרוב, מהחברים והיועצים של המשפחה. רבקה, כשהתלבטה לגבי התרוצצות התאומים בקרבה, הלכה לבית המדרש של שם ועבר לשאול ולדרוש – והמדרש מלמד שזה היה כמו לקבל פני שכינה.
- בית המדרש של שם ועבר המשיך לתפקד גם בדורות הבאים. יעקב אבינו, אחרי שלמד אצל אביו יצחק, הלך והטמין עצמו בבית עבר ללמוד תורה בעומק. שם הוא קיבל את המסורת המפורטת – "הֲלָכוֹת" ממש, לא רק עקרונות כלליים. יעקב העביר את כל ההלכות הללו ליוסף בנו האהוב, ויוסף העביר אותן לאפרים בנו. כך נשמרה השרשרת הרצופה של המסורת: שם ועבר → יעקב → יוסף → אפרים, ומשם אל כל עם ישראל.
- מעמדם הרוחני של שם ועבר היה כה גבוה, עד שהם לא רק לימדו תורה אלא גם שימשו כבית דין לדיני נפשות. אפילו עשו הרשע ידע שאם יהרוג את יעקב, הוא יצטרך לעמוד לדין לפני שם ועבר. זה מעיד על כוח מוסרי ורוחני עצום שהיה להם, על סמכות מוכרת ומקובלת על הכל. והמדרש מגלה לנו שגם לעתיד לבוא, בית המדרש של שם ועבר יעמוד בראש כל בתי המדרש, והם ימשיכו ללמד את אלו שעסקו בתורה בעולם הזה.
- לבסוף, השם "עִבְרִים" שניתן לעם ישראל אינו רק שם גאוגרפי, אלא שם משפחתי ורוחני. הוא מגיע מעבר, מאותו צדיק שהחזיק באמונה ולימד תורה בתקופה האפלה ביותר. להיקרא "עברים" פירושו להיות צאצאיהם ומשכיי דרכם של שם ועבר, להיות ממשיכי המסורת הטהורה שהם שמרו והעבירו.
- המסר המרכזי: שם ועבר היו הגשר החיוני בין נח לבין אברהם, בין עולם המבול לבין עולם האבות. בלעדיהם, המסורת האלוקית הייתה יכולה להיאבד לחלוטין. הם שמרו על האמונה, העמיקו בתורה, הקימו מוסד לימודי, הדריכו והתרו בדורם, והעבירו את כל האוצר הרוחני לאברהם, ליצחק, ליעקב ולדורות הבאים. הם היו באמת "שְׁנֵי גְדוֹלִים" שהקב"ה העמיד לעולם, והזכות שלנו כעם ישראל לקרוא את עצמנו "עברים" היא תזכורת תמידית למעמדם הייחודי ולתפקידם המכריע בהיסטוריה של עם ישראל.
