השהייה בתיבה הייתה תקופה של צער גדול, של עבודה קשה, ושל מסירות נפש. נח ובניו שילמו מחיר גבוה – בבריאותם, בכוחם, ובשקט נפשם. אבל בזכות המסירות הזאת, הם הצליחו להציל את כל המינים, ולהעביר את העולם דרך המשבר הגדול. זהו תפקיד של אחריות עצומה, שנח מילא בנאמנות, למרות כל הקשיים.

אברהם היה בן דורו של דור הפלגה, אך הוא בחר בדרך שונה לחלוטין. הוא לא קיבל את דרכם, לא השלים עם ערכיהם המעוותים, ולא נכנע למחשבותיהם. במקום זה, הוא עמד איתן באמונתו, התעמת עם הדור, ובסופו של דבר בנה דרך חדשה לגמרי – דרך של אמונה טהורה, של הכרת הבורא, ושל העברת המסורת לדורות הבאים.

שם ועבר היו הגשר החיוני בין נח לבין אברהם, בין עולם המבול לבין עולם האבות. בלעדיהם, המסורת האלוקית הייתה יכולה להיאבד לחלוטין. הם שמרו על האמונה, העמיקו בתורה, הקימו מוסד לימודי, הדריכו והתרו בדורם, והעבירו את כל האוצר הרוחני לאברהם, ליצחק, ליעקב ולדורות הבאים. הם היו באמת "שְׁנֵי גְדוֹלִים" שהקב"ה העמיד לעולם, והזכות שלנו כעם ישראל לקרוא את עצמנו "עברים" היא תזכורת תמידית למעמדם הייחודי ולתפקידם המכריע בהיסטוריה של עם ישראל.