רק אנחנו מחליטים מי ייכנס: כלים מעשיים מפרשת נשא למאבק היומיומי

מסר המעשי הכי חשוב שפרשת נשא נותנת לנו. אנחנו בעלי הבית במוח שלנו. אנחנו מחליטים איזה מחשבות יכנסו ואיזה לא. המחשבות הרעות יכולות לדפוק על הדלת כמה שהן רוצות, אבל אנחנו לא מוכרחים לפתוח להן. איך עושים זאת במעשה? כשמגיעה מחשבה לא רצויה, לא נכנסים אתה לקטטה. לא אומרים "לא, לא, לא". פשוט מחליפים ערוץ. מתחילים לחשוב על משהו אחר. עובדה, פעולה מיידית. משהו שדורש ריכוז. הטכניקה הזו עובדת כי המוח יכול להתרכז רק בדבר אחד בכל פעם. אם אנחנו מחליפים לו את הנושא, המחשבה הרעה פשוט נעלמת.

פרשת נשא לא מסתפקת בלאבחן את הבעיה של "רוח שטות" ולהראות לנו איך היצר פועל. היא גם נותנת לנו כלים מעשיים להתמודדות. דרך דיני הנזיר ודרך התובנות שצצות מכל הסיפור, אנחנו יכולים ללמוד איך להגן על עצמנו במאבק היומיומי עם היצר.

הנזיר בפרשה מלמד אותנו עיקרון יסודי: הדרך הכי טובה להתמודד עם בעיה היא למנוע אותה מלקרות. הנזיר לא מחכה עד שהוא שיכור ואז מנסה לשלוט בעצמו. הוא פשוט לא שותה יין. הוא מבין שיש מצבים שבהם כוח הרצון לא מספיק, ולכן הוא נמנע מהמצבים האלה.

שמעתי משל נפלא שממחיש את הנקודה הזו: היה אדם בארצות הברית ששקל קרוב ל-150 קילו. כל הניסיונות שלו לרדת במשקל נכשלו והוא תמיד קרס מול מגש עוגות חלביות. הוא פנה לעזרתו של איש מקצוע, מאמן דיאטה מהארץ שכולם סיפרו שהוא עושה נפלאות. הדיאטן הזה העניק לו 'דרך תשובה' מסודרת והוא אכן הוריד במשקל 80 קילו.

פעם נכנס האיש לאירוע יוקרתי ועמדו על השולחן עוגות חלביות איכותיות שהיו יכולות לגרום לו להחזיר את כל השמונים קילו. הוא הרגיש שאינו שולט בתאוותו ועוד רגע בולע את כל השולחן. בייאושו הרים טלפון אל המאמן, וזה ניסה לתת לו תיאורים צבעוניים אודות ה'גיהינום' הצפוי לו אם ימעד עכשיו. אך כל ההסברים לא הועילו מול הקצפת של עוגות הגבינה. לפתע עלה בראשו של המאמן רעיון נועז: הוא אמר לו: גש מיד למטבח ותחטוף חתיכת בשר מוכן משם. האיש רץ ועשה זאת ואז הבין את הקטע. כעת הוא לא יכול לאכול מהעוגות החלביות. זה פשוט אסור. באותו רגע התאווה בתוכו מתה.

זה בדיוק מה שהנזיר עושה ומה שפרשת נשא מלמדת אותנו. הרבי מליובאוויטש מביא נקודה ענקית: הדרך הכי טובה להילחם עם היצר, היא לבלום אותו בכניסה. לא לתת לו להיכנס בכלל. אדם חכם יוצר מנגנוני ביטחון ואינו נכנס לבעיות צניעות וכו' שיסחפו אותו פנימה עד שיאבד את השליטה. כל דיני "ייחוד" ודיני "צניעות" נועדו בדיוק לכך, שהאדם יעצור את עצמו במרחק גדול מהחטא וכך לא ייפול פנימה.

[הרבי מליובאוויטש מורה לדור נבוך א/42]: "ביחס לשאלה מהי הדרך הטובה ביותר להתגבר על פיתויי היצר הרע? לא לתת לו להתקרב אפילו אל הצעד הראשון. במילים אחרות כשמופיעה מחשבה בלתי רצויה צריכים לסלק אותה מן המוח מיד… וזה אפשרי לנתק את המוח ממחשבה בלתי רצויה רק ע"י שמעסיקים אותה במחשבה אחרת. לפיכך כשמופיעה מחשבה בלתי רצויה אדם חייב להתחיל מיד לחשוב אודות דברים טובים כיצד להביא תועלת לעצמו ולזולת וכדומה. בדרך זאת אדם יכול ללמוד לשמור את מוחו שיהיה עסוק במחשבות טובות ומועילות בכל הזמנים".

באותה מידה, בתוך האדם עצמו – עיקר העבודה היא בכוח המחשבה. לא ליפול במחשבות אסורות ושליליות שגורמות הרס ופגיעה עצמית. מי ששומר על המחשבה – לא צריך לדאוג מה יקרה במעשה!

כדי להבין עד כמה זה חשוב, יש סיפור מרגש שמראה איך עובד העיקרון הזה: יהודי הגיע אל המגיד ממעזריטש והתלונן על מחשבות מעיקות המציפות לו את המוח. הוא אינו מסוגל להסיח דעת מהן. המגיד המליץ לו לנסוע אל תלמידו, רבי זאב וולף מז'יטומיר והוא יורה לו את הדרך כיצד להתמודד עם המחשבות. היהודי הגיע לז'יטומיר בשעת לילה מאוחרת ודפק על דלת ביתו של רבי זאב, אך אף אחד לא ענה לו.

הוא היה יכול לשמוע מאחורי הדלת את אנשי הבית נמצאים בפנים ובכל זאת אף אחד לא ענה. הלילה היה קר וקפוא והוא היה מוכרח להיכנס אל הבית. הוא הגביר את קצב הדפיקות וצעק כי הוא קופא בחוץ, אך הדלת לא נפתחה. אחרי זמן ארוך של המתנה, כאשר רגליו החלו לקפוא והוא חש כמעט ייאוש מוחלט, נפתחה פתאום הדלת ודמותו ההדורה של רבי זאב עמדה בכניסה.

"רציתי ללמד אותך, אמר הצדיק, כי רק אנחנו מחליטים מי ייכנס אלינו הביתה"…

זה המסר המעשי הכי חשוב שפרשת נשא נותנת לנו. אנחנו בעלי הבית במוח שלנו. אנחנו מחליטים איזה מחשבות יכנסו ואיזה לא. המחשבות הרעות יכולות לדפוק על הדלת כמה שהן רוצות, אבל אנחנו לא מוכרחים לפתוח להן.

איך עושים זאת במעשה? כשמגיעה מחשבה לא רצויה, לא נכנסים אתה לקטטה. לא אומרים "לא, לא, לא". פשוט מחליפים ערוץ. מתחילים לחשוב על משהו אחר. עובדה, פעולה מיידית. משהו שדורש ריכוז.

הטכניקה הזו עובדת כי המוח יכול להתרכז רק בדבר אחד בכל פעם. אם אנחנו מחליפים לו את הנושא, המחשבה הרעה פשוט נעלמת.

פרשת נשא מלמדת אותנו שהמאבק עם היצר הוא לא מאבק של גיבורים. זה מאבק של חכמים. לא צריך להיות צדיק גדול כדי להצליח. צריך להיות חכם. לדעת איך למנוע בעיות במקום לפתור אותן. לדעת איך לשמור על המחשבה במקום להילחם במעשה.

הכלים קיימים. פרשת נשא נתנה לנו אותם. עכשיו זה תלוי בנו להשתמש בהם. לזכור שאנחנו בעלי הבית. לזכור שאנחנו מחליטים מי ייכנס. ולפעול בחכמה, לא בכוח.

[היום יום שם]: "נקוט האי כללא בידך: כל מניעה לדבר המועיל או מביא לעבודה בפועל – אפילו אם המניעה היא מדבר היותר נעלה – היא רק מתחבולותיה של הנפש הבהמית".

המסר האחרון של פרשת נשא הוא פשוט: אל תתנו ליצר להכניס אתכם לדיבורים. הוא מנסה לשכנע, אתם מעבירים לנושא אחר. הוא מנסה שוב, אתם שוב מעבירים. בסוף הוא מתעייף ועוזב.

רק אנחנו מחליטים מי ייכנס אלינו הביתה. זו הזכות שלנו, זו הכוח שלנו, וזו האחריות שלנו.

יעזור הקב"ה שנזכה להשתמש בכלים שפרשת נשא נתנה לנו ונהיה בעלי בית אמיתיים במוח שלנו, עד שמחת הגאולה האמתית בקרוב ממש.

תגיות:

כתיבת תגובה

שיעורים נוספים בנושא

במדבר

קורבנות לחיים

רשימת הפריטים מהם מורכבים קורבנות הנשיאים לרגל חנוכת המזבח והמשכן, נושאת משמעות רבה – לא רק לזמנה, אלא גם עבור כל אחד מאיתנו. היא מלמדת אותנו כיצד בוחנים השפעה אמיתית והבאת קדושה בחיינו ואל העולם.

לשיעור המלא »

מקצועות

מה דעתכם על השיעור?