סוגיית 'עמלק הרוחני' היא אחת הסוגיות המדוברות והנידונות ביותר בחסידות. החסידים חיפשו את עמלק עוד ועוד, מכיוון כזה ומכיוון אחר. ראו בו את האויב הגדול והמר, וביקשו דרכים נוספות להתמודד אתו. ובמליצה על יסוד דברי ה'חינוך' שהמצווה לזכור את עמלק היא "לעורר נפשנו במאמרים להילחם בו" – נעסוק הפעם במאמר "ויבוא עמלק" שכתב הרבי הריי"צ, אחד המאמרים הרבים ששמים את עמלק על השולחן.
תוכן המאמר:
- "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". מדוע נאמר שעמלק נלחם ב"ישראל" ולא ב"בני ישראל"?
- לכל יהודי יש שתי נשמות: נפש אחת 'קליפתית' – והיא בהמית טבעית; ונפש אחת אלוקית – והיא 'אנושית' שכלית. בנפש הבהמית – העיקר הוא המידות, אצלה, גם השכל משרת את האינטרסים הבהמיים, ותופס ומבין רק את החומריות והישות של הקיום. בנפש האלוקית – העיקר הוא השכל המופשט והטהור, ולכן היא תופסת ומבינה ומסבירה את השורש והמקור האלוקי שמהווה את היש החומרי בכל רגע מחדש.
- הנפש האלוקית גורמת גם לאדם להבין בשכל שהעיקר הוא החיות האלוקית ולא החומריות והישות. התבוננות זו מעוררת את האדם ברצון גדול להתקרב לאלוקות על ידי קיום התורה והמצוות בפועל ממש, וגורמת לו להשתחרר גם מהמגבלות החיצוניות והפנימיות שעומדות בדרכו בעבודת השם.
- וזו משמעות הפסוק "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים": דווקא לאחר ההשתכנעות של הנפש הבהמית לשאוף להתקרב לאלוקות, עלולה להיווצר בעיית עמלק הרוחנית – שמשמעותה היא התעוררות של ספקות שמצננים את ההתלהבות והמשיכה לאלוקות, ובמיוחד מלחמה נגד קדושת אותיות התורה.
- הסיבה להופעת 'עמלק' הרוחני היא רפיון וחלישות בלימוד תורה בקביעות עתים ודיבוק חברים. ועל כך נאמר "צא הילחם בעמלק" – זוהי קריאה נצחית בכל זמן ובכל מקום, ללחום נגד הקרירות העמלקית ולחזק ידי לומדי תורה ברבים.
