עשיית מלאכה כראוי, מביאה למנוחה אמיתית

לעבוד זו מצוה, נכון? - אז למה לא בשבת? כיצד אפשר להגיע לרוגע בסחרור החיים והפרנסה? ומהם הכללים לסביבת עבודה בטוחה וכשרה?

אפשר לעבוד, ואפשר אחרת. אפשר להיות שקועים עשרים וארבע שבע בעבודה, ואפשר להבין שעובדים רק עם הידיים אבל לא עם הראש. למעשה, הגישה הנכונה לעבודה, על פי החסידות – היא אבן הפינה לתיקון כל מושג החטא ומסלול ההמראה בעבודת השם.

המאמר "ויקהל משה" מסביר את הדברים בצורה נפלאה ומרוממת.


תוכן המאמר:

  • "ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון קודש להשם": בששת ימי החול צריך לעשות את המלאכה "בדרך ממילא" – וזו הדרך לזכות ל"שבת שבתון". הוראה זו היא חלק מתהליך התיקון של חטא העגל וגם של חטא עץ הדעת.
  • משמעות ההוראה "בדרך ממילא": יהודי צריך לצאת לעבודה ולהתפרנס רק משום שהקדוש ברוך הוא ציווה כך ולא משום שהעבודה עצמה מביאה את הפרנסה.
  • רק מי שעובד בששת ימי החול בצורת "יגיעה בדרך ממילא" – מתוך תחושה בסיסית של כורח ובלי להשקיע בה את הראש – אז השבת היא "שבת שבתון", בתוספת קדושה.
  • העיסוק בפרנסה בדרך של "יגיעה בדרך ממילא" היא התיקון לחטא העגל, חטא העבודה הזרה.
  • העיסוק בפרנסה בדרך של "יגיעה בדרך ממילא" היא התיקון גם לחטא עץ הדעת. *במובן הפרקטי, "יגיעה בדרך ממילא" היא מצב שבו אדם עוסק בעבודה ככורח בלבד, תוך ציפייה לזמן הלימוד והתפילה כי חפצו ורצונו שואפים לתורה ולמצוות בלבד.

כתיבת תגובה

שיעורים נוספים בנושא

שמות

זריזין מקדימין

הרגש הטבעי אומר לנו לקיים את המצוות בהזדמנות הראשונה שיש לנו, כך גם מדריכים אותנו חז"ל. אלא שיחד עם זאת, עלינו להיזהר לא לקיים את המצווה מוקדם מדי, בלי הכנה. את זה אנחנו לומדים מההתנהגות מעוררת הפליאה של משה רבינו, המתוארת בפרשה.

לשיעור המלא »
שמות

עבד מרצון

רציעת אוזנו של העבד המסרב להשתחרר מטביעה בו אות קלון מבזה ומשפילה לכל חייו. מדוע זה מגיע לו? מדובר באנשים מתחתית הסולם החברתי, עניים מרודים שלא נותרה להם ברירה אלא להימכר לעבדות – ודווקא להם רוצעים את האוזן? ניתוח פסיכולוגי של הלך הרוח של העבד מגלה בדיעבד שהוא עבד מרצון, ועל כך מגיע לו הקלון. וזה מלמד אותנו הרבה על השעבוד המודרני שלנו וכיצד נכון להתמודד איתו.

לשיעור המלא »

מקצועות

מה דעתכם על השיעור?