אפשר לעבוד, ואפשר אחרת. אפשר להיות שקועים עשרים וארבע שבע בעבודה, ואפשר להבין שעובדים רק עם הידיים אבל לא עם הראש. למעשה, הגישה הנכונה לעבודה, על פי החסידות – היא אבן הפינה לתיקון כל מושג החטא ומסלול ההמראה בעבודת השם.
המאמר "ויקהל משה" מסביר את הדברים בצורה נפלאה ומרוממת.
תוכן המאמר:
- "ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון קודש להשם": בששת ימי החול צריך לעשות את המלאכה "בדרך ממילא" – וזו הדרך לזכות ל"שבת שבתון". הוראה זו היא חלק מתהליך התיקון של חטא העגל וגם של חטא עץ הדעת.
- משמעות ההוראה "בדרך ממילא": יהודי צריך לצאת לעבודה ולהתפרנס רק משום שהקדוש ברוך הוא ציווה כך ולא משום שהעבודה עצמה מביאה את הפרנסה.
- רק מי שעובד בששת ימי החול בצורת "יגיעה בדרך ממילא" – מתוך תחושה בסיסית של כורח ובלי להשקיע בה את הראש – אז השבת היא "שבת שבתון", בתוספת קדושה.
- העיסוק בפרנסה בדרך של "יגיעה בדרך ממילא" היא התיקון לחטא העגל, חטא העבודה הזרה.
- העיסוק בפרנסה בדרך של "יגיעה בדרך ממילא" היא התיקון גם לחטא עץ הדעת. *במובן הפרקטי, "יגיעה בדרך ממילא" היא מצב שבו אדם עוסק בעבודה ככורח בלבד, תוך ציפייה לזמן הלימוד והתפילה כי חפצו ורצונו שואפים לתורה ולמצוות בלבד.
