אחת התעלומות המרתקות בבניית המשכן היא מקורם של החומרים, במיוחד עצי השיטים הענקיים ששימשו לקרשי המשכן. כאשר בני ישראל היו במדבר הצחיח, ללא משאבים טבעיים, היכן מצאו את כל חומרי הגלם הדרושים?
בנוגע למתכות ובדים יקרים, התשובה פשוטה יחסית: הם הביאו אותם מ"ביזת מצרים" ו"ביזת הים" – האוצרות שלקחו בעת היציאה ממצרים ולאחר קריעת ים סוף. אבל השאלה החריפה ביותר נוגעת לקרשי המשכן העשויים מעצי שיטים.
דפנות המשכן היו גבוהות ומרשימות: ארבעים ושמונה קרשים, כל אחד בגובה של כחמישה מטרים וברוחב של כ-75 סנטימטרים. מאין הגיעו עצים כה גדולים באמצע המדבר הצחיח?
הט"ז מציע תשובה פשוטה לכאורה: בני ישראל קנו את העצים מסוחרים מקומיים. כפי שמצינו בגמרא שלמרות שהמן סיפק את כל צרכיהם התזונתיים, הם עדיין קנו מזונות נוספים מסוחרים זרים. אך רש"י, הנצמד בדרך כלל לפשט הפסוקים, מביא דווקא מדרש מופלא:
"מאין היו להם עצים במדבר? פירש רבי תנחומא: יעקב אבינו צפה ברוח הקדש שעתידים ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וציוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים".
מדובר במבצע לוגיסטי מדהים שהתפרש על פני למעלה ממאתיים שנה! בעת ירידתו למצרים, יעקב אבינו לקח עמו שתילי ארזים מארץ ישראל ונטע אותם בארץ מצרים. הוא חזה ברוח קודשו שלעתיד לבוא, צאצאיו יזדקקו לעצים אלה לבניית משכן במדבר, והורה לבניו לקחת את העצים עמם בעת יציאתם ממצרים.
האבן עזרא מקשה על פירוש זה קושיה חריפה: כיצד יכלו בני ישראל לסחוב עצים ענקיים אלה ביציאת מצרים? הרי המצרים חשבו שהם יוצאים רק לשלושה ימים של עבודת ה' ואמורים לשוב, אז איך הרשו להם לקחת קרשים כאלה?
הפתרון לתעלומה זו נמצא, לדעת הרבי מליובאוויטש, במילה אחת בציווי על תרומת המשכן: "ויקחו לי תרומה". לשון "קיחה" משמעה שהדברים כבר היו ברשותם של ישראל, וכל שהיה חסר הוא רק הנטילה מהם לשם המשכן.
בכך מובן מדוע רש"י העדיף את המדרש על פני הפירוש הפשוט: אם בני ישראל היו צריכים לקנות את העצים מסוחרים, הציווי היה צריך להיות "ויקנו לי" או "ויביאו לי". לשון "ויקחו" מעידה שהעצים כבר היו ברשותם – ומכאן ההכרח הפרשני לפרש שיעקב אבינו הכין אותם מראש.
סיפור מופלא זה מלמד אותנו שיעור עמוק בתכנון לטווח ארוך ובאחריות בין-דורית. יעקב אבינו לא דאג רק לצרכיו המיידיים או אפילו לצרכי בניו, אלא צפה מאות שנים קדימה והכין את התשתית לעבודת ה' של צאצאיו הרחוקים.
יש כאן גם מסר של אמונה: כשיהודי מחויב למשימה אלוקית, הקב"ה דואג לספק את כל הדרוש – אם על ידי הכנה מראש, כמו במקרה של עצי המשכן, או בדרכים אחרות. כדברי משה בספר דברים: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". אדם אינו יכול לטעון שמצווה כלשהי אינה רלוונטית או בלתי אפשרית לביצוע, כי הקב"ה נותן לנו את כל הכוחות והאמצעים הדרושים – לפעמים בדרכים שקשה לנו לדמיין.
העובדה שעצי השיטים היו זמינים לבני ישראל במדבר, הודות לצפייתו של יעקב מאות שנים קודם, היא תזכורת מופלאה לכך שבעבודת ה', הבלתי אפשרי הופך לאפשרי, ומה שנראה כמכשול הופך לבסיס לבניית המקדש.
