בשיעור שלפנינו נלמד את חלקו השני של פרק ז, המתאר את מלחמתו של גדעון במדין.
שיעור זה קצר יחסית, ומתמקד בחלק זה של הסיפור. בשיעורים הבאים נלמד על המשך מנהיגותו של גדעון ובניו.
השיעור מחולק לשני חלקים עיקריים:
החלק הראשון (פסוקים ט-יד) מתאר את ציווי ה' לגדעון לרדת לצותת לשיחת לוחמי מדין, כדי לחזק את רוחו. בירידתו שמע את אחד מחיילי מדין פותר לחברו חלום, ומסיק ממנו כי גדעון עתיד לנצח.
החלק השני (פסוקים טו-כה) מתאר את הטקטיקות שנקט גדעון – שבירת כדים, תאורת לפידים ותקיעת שופרות, ואת הצלחתו לעורר מהומה במחנה מדין, כאשר כולם נסו על נפשם.
לאורך השיעור הרחבנו בפרטים שונים על פי דברי חז"ל:
משמעות צליל השעורים שראה החייל בחלומו; הזכות שבהנפת העומר; הטקטיקות של גדעון; ההכרזה 'חרב לה' ולגדעון'.
סיכום השיעור:
- גדעון מצטווה מאת ה' לצאת לקרב, וכדי להרגיע את חששותיו עליו לרדת תחילה לצותת לשיחת לוחמי מדיין.
- גדעון יורד ושומע חייל מספר לחברו על חלום, בו הוא רואה לחם שעורים מתגלגל במחנה מדיין והופך את האוהל שבמרכזו. החייל השני פותר זאת ואומר כי זהו סימן שגדעון ינצח.
- גדעון חוזר למחנה ומכין את הלוחמים בכמה טקטיקות: שלוש מאות הלוחמים מחולקים לשלוש קבוצות, לכל אחד לפיד מוסתר בכד, ושופר. בהינתן האות יש לשבור את הכד, לתקוע בשופר ולצעוק "חרב לה' ולגדעון".
- המלחמה החלה בין האשמורת השניה לשלישית, זמן בו המחנה מנומנם. מחנה מדיין הופתע והחל לנוס לכיון עבר הירדן.
- גדעון שלח הוראה לבני אפרים הגרים במקום, שירדו ולכדו את הבורחים, ביניהם היו שרי מדין שנהרגו במקום.