החסידות מרימה את האדם גבוה אל על, ומעניקה לו מבט מרומם על המציאות. ההתבוננות החסידית נותנת, למי שמוכן להתמסר להתבוננות הזו, נקודת הסתכלות עילית, הוא הופך להיות בלתי פגיע.
המאמר המפורסם וידעת תרנ"ז, המכונה אצל החסידים בשם וידעת מוסקבה הוא אחד המאמרים הבולטים בכוח הזה. ככל שמתבוננים ולומדים אותו, מקבלים כוחות להתמודדות היומיומית. כשלומדים את המאמר הזה מבינים היטב מהיכן היו לחסידים ברוסיה הקומוניסטית הכוחות להתמודדות הבלתי אפשרית שם, ומה הופך את החסידים מאז ומעולם לחומר בלתי מנוצח.
תוכן המאמר:
- בפסוק נאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא האלוקים", ובזוהר נלמד מכאן שהשמות "הוי'" ו"אלוקים" הם דבר אחד. ואת זאת יש להסביר: שם הוי' הוא מקור ההתגלות האלוקית ללא הגבלה כלל, ואילו שם אלוקים הוא מקור ההצטמצמות וההסתרה העצמית של האלוקות – וכיצד אפשר לומר ששני ההפכים האלו הם 'אחד'?
- הביאור באיחוד של השמות "הוי'" ו"אלוקים" מובן על פי משל: השכל פועל בשני כוחות מנוגדים במקביל – כוח הגילוי, שמפעיל את השכל; וכוח ההגבלה, שמגביל ותוחם את הרעיונות והסברות. ושני הכוחות הללו נובעים מהכוח המשכיל הנפשי, שהוא המקור הפוטנציאלי לכל השכלה. וכך בנמשל: גם כוח הגילוי – שם הוי', וגם כוח הגבול – שם אלוקים, באים מהקדוש ברוך הוא עצמו ומבטאים את שלמותו שאין לה שום חסרון, לא בהתפשטות ולא בהצטמצמות. ומכיוון שכך, שם אלוקים אינו מצמצם ומעלים על שם הוי' ולכן הם אינם הפכים כלל.
- משל על שם אלוקים מפעולת כוח ההגבלה: כשחכם גדול צריך ללמד תלמיד שקטן ממנו בחכמה באופן לא יחסי, הוא נדרש לצמצם את שכלו ולחשוף בפני התלמיד רק את מה שמתאים לו והוא מסוגל לקלוט ולהבין, ואף לנקוט במשל זר ונפרד שיעטוף את הרעיון השכלי ויתאים אותו לתפיסת התלמיד. אך גם לאחר הצמצום והעלמת עומק ופנימיות ההשכלה, בדברים הקצרים והפשוטים שהרב מלמד נמצא באופן נעלם עומק החכמה שלו.
- כל תהליך ההגבלה והצמצום של השכל כלל לא נוגע לרב עצמו, מעביר ההשפעה – כי הוא עצמו רואה בשכל המצומצם וגם במשלים את עומק השכל המופשט כפי שהוא. והאמת היא שגם לגבי התלמיד, מקבל ההשפעה, כל ההצטמצמות הזה איננה הסתרה כלל, ואדרבה – כל עניינה הוא ההתגלות של השכל: ראשית, כי בלעדי ההסתרה חושיו היו מתבלבלים והוא לא היה מסוגל לקבל בכלל את הרעיון השכלי; ומעבר לכך, דווקא מתוך עיון ודקדוק בדברי הרב המצומצמים, התלמיד בסופו של דבר אכן מצליח להשיג את עצם חכמתו של הרב ולהפשיט את המשלים ולראות בהם את עומק הנמשל בדיוק כמו הרב.
- כך גם בנמשל: שם הוי' הוא מקור להתגלות האור האלוקי ללא מגבלות, ובכדי שיתהוו ממנו העולמות המוגבלים והמוגדרים יש צורך בצמצום של שם אלוקים, שמצמצם ומעלים את פנימיות ועצמיות האור האלוקי וחושף רק הארה חיצונית ממנו. כל תהליך ההגבלה והצמצום של האור כלל לא נוגע לאור אין סוף עצמו – כי הוא עצמו נמצא במציאות המוגבלת והמצומצמת בדיוק כפי שהוא בעצמו. והאמת היא שגם לגבי הנבראים, כל ההצטמצמות הזה איננה הסתרה כלל, ואדרבה – כל עניינה הוא ההתגלות של האלוקות: ראשית, כי בלעדי ההסתרה העולמות לא היו יכולים להתהוות, והצמצום הוא זה שמחדיר את החיות האלוקית בתוך מציאות הנבראים; ומעבר לכך, על ידי עבודה ביגיעת נפש ויגיעת בשר של הנבראים כפי שהם, אפשר להגיע למצב שבו מתגלה בנפש פנימיות ועצמיות אור אין סוף.
